לו אח''כ באיזה רגע בדיוק הוא הופיע כפודה ומציל ילחץ בחמימות את ידו וברכהו. עובדה זאת נתפרסמה בגליון מס. 1 ב"הגה" בשם: "אני זוכר את אליהו הנביא" ! אחרי שהצליח להמלט מצפרני הגיסטפו עלה בשנת תרצ''ח (1938) לארץ.
לימד מספר שנים עברית בערבים וביום לימד פיסיקה ומטמתיקה בבתי ספר תיכוניים ומקצועיים.
היה בין מיסדי בית הספר המקצועי העירוני "שבח" בת"א, שבו לימד 19 שנה עד שיצא לגימלאות בשנת 1962.
השתתף בעתונות: "העברי", "הגה", "דבר", "הצופה", "הד החינוך". "החינוך".
בזמן האחרון הקדיש את מאמריו לבקורות של מפרי חינוך ומדע. פרסם את הספרים: ''מכניקה של המוצקים" (תשי"ג, בהוצאת י. צ'צ'יק ת"א); "שרטוט הנדסי" (ביחד עם חברו המהנדס יוסף שור, מהוצאת המחלקה לחינוך של עירית ת"א, תשכ"ג). עד היום הופיעה כבר המהדורה השלישית חבר של לשכת "בני ברית" ע"ש מאיר דיזנגוף בתל-אביב.
מטעם מרכז המורים, הוא מרכז ארצי של החינוך בארכיון של הסתדרות המורים.
בתו מרים (מורה) אשת ד"ר יעקב גליל (פרופסור באוניברסיטת ת"א ומנהל המכון הבוטאני שעל יד אוניברסיטת ת"א).
נכדיו: צבי, אסף.
אליהו אוחנה
נולד בעיר ואליטה (מלטה) ביום כ"ה חשון תרע"ו (2.11.1915). לאביו הרב נסים בנימין אוחנה רב ראשי לעיר חיפה והמחוז (ראה כרך ב', עמוד 729) ולאמו פרלה בת הרב יצחק פררה (ראה כרך י"א, עמוד 3855).
קיבל חיניוך מסורתי בבית-ספר עברי "זכרוןמשה" בפורט-סעיד (מצרים) ולאחר מכן סיים ביתספר תיכון מסחרי, "ליסי - צרפתי" במצרים. עלה לארץ בשנת 1932.
עד 1935 בדואר הראשי, בתל-אביב.
נתקבל בשנת 1935 כפקיד בברקליס בנק ד.ק.א. בתפקידים מינהלתיים שונים בתל-אביב, וירושלים.
בהתחלת שנת 1958 הועבר לנהל סניף הבנק ברחוב פרישמן 77 תל-אביב, ובתפקידו זה תמך בכל מפעל כלכלי ראוי לעזרה, פיתח והרחיב את פעולות הבנק לביסוס מפעלי כלכלה רבים.
בהתחלת שנת 1966 מונה כמנהל ראשי של הסניף המרכזי "ברקליס" בנק, ברחוב אלנבי 103 ת"א.
חבר בני-ברית לשכות "ירושלים" ו"שמעוןרוקח" והבונים החפשים לשכות "העיר הקדושה" ובאביב".
במשך שנות המנדט התמסר לפעולות צבוריות שונות וניהל בין היתר את חברת "בנים-לגבולם" למען התישבות יהודים ספרדים על הקרקע. היה כ''כ חבר ועד העדה הספרדית בתל-אביב-יפו.
ממיסדי "התאחדות עולי מצרים" ועמד בראשה למען איחוד וגיבוש יהודי מצרים. והקל על קליטתם בארץ.
עם פרוץ מלחמת הקוממיות התמסר בהתנדבות למחלקת הכספים של משרד הבטחון בו מלא תפקיד אחראי.
נשא לאשה את נצחיה בת משה כהן (סוחר ותיק מירושלים.
בניו: יובל (סטודגט באוניברסיטה העברית תלאביב בפקולטה מדעי המזרח), עודד (בשרות צה"ל).
אריה בן טוב (הסנברג)
נולד בשנת תרפ"ג (8.8.1923) בבנדין (זגלמביה שבפולין).
לאביו יצחק טוביה (למדן מופלג) ולאמו פרידה לאה בת יצחק מקובסקי. למד ב"חדר", בבית-הספר שיל "מזרחי", בביתספר עממי, בגימנסיה העברית-הפולגית "יבנה" (על שם פירסטנברג) בבגדיו ובאוניברסיטה בירושלים (הפקולטה למשפטים), בה סיים חוק לימודיו, קבל תואר של עורד-דין ועוסק כעת בפרקליטות.
מחבריה הפעילים של תנועת "הנוער הציוני" בפולין היהודית לפני חורבנה וב"שארית הפליטה" בפולין, איטליה, אוסטריה וקפריסין.
בשנות השואה, במלחמת העולם השניה, נמנה עם האקטיביסטים של המחתרת בעיר-הולדתו הנכחדת. נשלח למחנה-ההשמדה באושויץ וניצל.
מראשי הלוחמים במערכות ההעפלה (עליה ב') לארץ ישראל, ששעריה נסגרו בפני העליה היהודית.
ב-1946 עלה באורח בלתי-ליגאלי לארץ. הוא וידידיו, ניצולי מחנות-הפליטים, ששרדו מבית-ישראל