החרב באירופה, נתפסי על ידי הצבא הברטי שיל השלטון המנדטורי, הנלחם בהעפלה, וגורשו למחנהההסגר באי קפריסין. בהיותו -שם כלוא שנה, שוחרר והגיע לחופי המולדת (1947).
עבד כמזכיר "העובד הציוני" ואחר-כך של הפלגה הפרוגרסיבית, דיברה, מזכיר פרלמנטרי, מנהל המחלקה המוניציפאלית, קשרי-חוץ ועוד. מזכיר הועדה המדינית של המפלגה הליברלית. נואם מחונן ומשכנע.
בשנת 1951 נשא לאשה את אביבה בת חייקל אולדק. מעורה בחיי החברה בארץ. מרצה מטעם מנהל ההסברה של מפלגתו הנ"ל והמטה הכללי על נושאים במשטרים פרלמנטריים ומדיניות-חוץ.
אח בלשכת בני-ברית "הנשיא חיים וויצמן"; מזכיר-כבוד של האגודה הישראלית למדיניות חוץ; יושב-ראש של "ארגון יוצאי בנדין" בישראל ; חבר במוסדות צבוריים של ארגוני האסירים הנאציים לשעבר ; פעיל במפלגה הליברלית העצמאית ומועמדה לכנסת.
השתתף כציר בקונגרס הבינלאומי של משפטנים בירושלים, בשנת 1958.
פרסם מאמרים בכתבי-עת שונים: "הבקר", "הארץ'', "תמורות". "הקידמה", "נוביני" (עתון פולני) ועוד.
חבר ה"הגנה", היה קצין תרבות בצבא במלחמת השחרור, קצין חינוך חטיבתי במלחמת סיני, סניגור בפרקלטיות צבאית במלואים.
צאצאיו: רונית, אחיטוב, חנה.
חיים אליעזר ברנדס
נולד בורשה (פולין), י"א בשבט תרנ"ח (1898).
לאביו יעקב דוד (סוחר אמיד, שחיסל עסקיו ועלה עם בני-ביתו לארץ ישראל, אם-כי מצבו החומרי היה מבוסס למדי) ולאמו בלומה בת יוסףבאומגולד (מצאצאי הרב חיים אליעזר וואקס מקאליש, מאבות רעיון חיבת-ציון הדתית בפולין, שעל שמו הוא נקרא).
קבל חנוך מסורתי ב"חדר", אצל מורים פרטיים ובבית-הספר הגבוה למסחר.
ב-1920 נשא לאשה את חנה (הניה) בת מנדל ירצקי מורשה.
בפולין עסק במסחר סיטוגי של זכוכית.
לאחר גמר מלחמת-העולם הראשונה (1917) נמנה עם מקימי בית-הספר היסודי בורשה ללימוד השפה העברית וערבי היהדות, ועל-ידו מטבח לילדים ; מהחברים הפעילים של אגודת הציונים הצעירים "מרכז", שבראשה עמד יוסף הפטמן (עורך "היום" וה"צפירה" בפולין ו"הבקר" בארץ ישראל); מתורמי הקרנות הלאומיות; חבר במוסדות פילגטרופיים: הצטיין במידותיו התרומיות.
עלה לארץ בשנת תרצ"ג (1933).
בנה שני בתים בתל-אביב. עסק ביבוא זכוכית שטוחה, אולם בהיוסד בית-החרושת לזכוכית "פניציה" בחיפה, היה מהראשוגים ששווקו תוצרתה בארץ, עלמנת למעט את יבוא הזכוכית ומוצריה מחוץ לארץ: הקים חברה בשם "ח. ברנדס בע''מ'' , שעמד בראשה, והיא קיימת עד היום. היה אח וסגן-נשיא בלשכת בני-ברית ע"ש "פרופסור משה שור" בתל-אביב. טיפל ועמד לצידם של ידידיו מבין הסופרים והעתונאים בשפת יידיש, בהגיעם לארץ בחוסר-כל לאחר המלחמה השניה.
ביתו היה פתוח לניצולי-השואה, לאנשי-עט בורשה הטרום-מלחמתית, ששרדו בישראל.
בימי המאבק על תקומתנו עם השליטים האגגלים בארץ, פעלה ה"הגנה" בביתו, ממש מתחת לאפה של הבולשת הבריטית. לא פעם סיכן את עצמו, אולם מילא באמונה את המשימה, שהוטלה עליו, נפטר בתל-אביב, ביום י"א אב תשט"ו (30.7.1955) והובא לקבורה בבית-העלמין בנחלתיצחק.
הניח אשה ; אח: לאון בארצות-הברית (בעל