מבחוץ.- - - במרצו הרב יותר משהעשיר את הספרית העברית הרחיב הוא את גבולותיה.
הסופר י. ח. ברנר (ראה ערכו בכרך השלישי, עמוד 1117) כותב: בן-אביגדור השפיע בתור מספר. על זה איני יכול להעיד. מבשרי ומבשר-חברי חזיתי את זאת. - - - לבן-אביגדור המו"ל, לבעל "ספרי אגורה" ולסולל נתיבה לספרותנו חייבים לרחוש תודה לא רק חצי מנין מספר מספרינו, אשר אתנו כיום, כי אם כל משוררינו, סופרינו וקוראינו, כל אלה שיודעים כמה קשה הוא להביא לשוק הספרים העברי אפילו ספר אחד - לא רק עשרות ומאות, כאשר מביא בן-אביגדור. ברוך יהיה! והסופר הוותיק, צבי זבולון וויינברג (ראה ערכו בכרך החמשה-עשר, עמוד 4696) מספר בספרו "אדם באהלו": סופר ומו"ל מחונן בכשרונות לא רגילים היה בן-אביגדור. הופעתו בשדה הספרות נחשבה אז, בימיו, למאורע כביר, כמהפכה ממש ובצעדיו הראשונים הטיל סער בקרב המחנה העברי, הן בין הסופרים והן בין הקוראים.
השתתף יחד עם גיסו, המשורר ומפרש התנ"ך, ש. ל. גורדון (של''ג , ראה ערכו בכרך העשירי, עמוד 3629), בהוצאת השבועון העברי הנאה, המנוקד והמצוייר הראשון לבני-הנוער "עולם קטן", והירחון לחינוך ולהוראה בשם "הפדגוג". השתתף בהוצאת העתון היומי העברי הגדול "הזמן", שהופיע בווילנה, בשנת תרס"ה כמו"ל הוציא גם כמה כתבי-עת ומאספים ביידיש, את העתון היומי היידי "די צייט" (בשל הצנזורה הרוסית נקרא גם בשם "נייע צייטן" ו"יידישע צייטונג"), את כתביו של שלום-עליכם בארבעה כרכים ועוד.
בווארשה עמד בראש אגודת "חובבי שפת עבר" ושימש כסגן יושב-ראש של "אגודת הסופרים והעתונאים". הוא יסד את התאחדות המו"לים "מרכז" ("צענטראל") ועל-ידה נוצרה בשנת תרע"ג חברה להוצאת ספרים "אחיספר", שהוציאה את המאסף "נתיבות", בעריכתו הפעילה, וספרים חשובים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה תיכן תכניות חשובות להעשרת מפעלינו הספרותיים. בחוזרו מארצות-הברית (1921) סר לקונגרס הציוני השנים-עשר בקרלסבאד ושם נפטר במפתיע, בכ' באלול תרפ"א (23.9.1921), ושם נקבר.
בי"ג באב, תשכ"ד (2.7.1964) הועלו עצמותיו למדינת ישראל והוטמנו בבית-הקברות הישן (רחוב טרומפלדור) שבתל-אביב.
צאצאיו: דבורה (אשת עורך-הדין גדליהו הכטמן, עסקן ציוני ברוסיה וממייסדי "המכבי" שם, אסיר-ציון בערבות סיביר, נפטר בירושלים בשנת תשי"ג 1953); חוה, כלב . (כולם בוגרי האוניברסיטאות בסורבון, היידלברג והמבורג. שתי הבנות מתגוררות בישראל והבן מעובדי העתון "ניו-יורק טיימס" באמריקה).
נכדתו היחידה: יעל הכטמן (סטודנטית).
הדסה בוים - פריוועס
נולדה בבנדין (חבל זגלמביה שבפולין) בשנת תרס"ד (1904).
לאביה לייבל בייטנר (תלמיד-חכם, יהודי אמיד, פרנס קהילת סוסנוביץ ויועץ עירוני - "לאווניק'' בלע"ז - מעסקני "לינת הצדק", "קופת גמילתחסדים" ומוסדות אחרים בעירו. בשנת תרפ"ה 1925 ביקר בארץ ישראל ורכש לו שטח אדמה בעמקיזרעאל מתוך כוונה להתיישב בארץ, אך לא עלה בידיו לממש את תכניתו), ולאמה בלומה בת אבא גראנדאפל (ילידת דז'לושיץ, פעילה במוסדות-סעד בסוסנוביץ).
קיבלה חינוך בבית-ספר יסודי ובתיכון. בשנת תרפ"א (1921) נישאה לזעליג פריוועס (יליד ווארשה וממשפחה נודעת, מפעילי "צעירי אגודת ישראל", ממייסדי בית-הספר הדתי בסוסנוביץ "יסודי-תורה". ניספה בשואה).
לאחר נשואיה השתקעה בסוסנוביץ. עמדה לצד בעלה בעסקיו ובפעילותו הציבורית, טרחה רבות למען בית-החולים היהודי בעיר-מגוריה, עסקנית במוסד הפילאנטרופי "אגודת נשים", יושבת-ראש של הסתדרות נשים ליד "אגודת ישראל", מהפעילות למען בית-הספר הדתי "בית יעקב".
במלחמת העולם השניה גורשה עם משפחתה לאושוויץ, והיא מן המעטים שניצלה. את הגיהנום באושוויץ, היא מתארת בספרה, שנכתב בשם "העשן מעל בז'אז'ינקי" ("בז'אז'יגקי" הוא השם הפולני למחנה בירקנאו, ממחנה הריכוז וההשמדה של אושוויץ, בו נשמדו מיליונים מבני-עמנו בתאי-הגאזים ובמשרפות על-ידי הרוצחים הגרמנים), אשר הופיע בישראל (הוצאת י. ל. פרץ, 1966). הספר מתאר בצורה בלטריסטית את אימי-השואה בימי הכיבוש הגרמני, את כיליון יהדות סוסנוביץ וסביבתה. כאחת השבויות במחנות, שחזתה מבשרה, את תעלולי הנאצים האכזריים, היא מיטיבה לחשוף את הטראגדיה המזעזעת, אשר פקדה יהדות פולין במלחמה האחרונה.