את המוסד המשקי הזה לרמה, עם סניפים רבים בארץ, שמילאו תפקיד חשוב בהסתדרות ובמדינה. הונם העצמי גדל ועם ריבוי האמצעים הסתעף והתרחב היקף פעולותיהן של קופות-מילווה.
ב-1950 נתמזגה קופת מילווה וחסכון בתל-אביב עם בנק הפועלים, ובשנת 1957 שאר הקופות בארץ. נתמנה כמנהל בהנהלת בנק הפועלים ובתפקיד זה פעל עד יומו האחרון. גם במישור זה גילה בקיאות רבה בעבודתו וידע תמיד לנתח נכון את התמורות, שחלו במשק ובחברה ולסגל בהתאם לכך את פעולת הבנק ואת הפעולה הפיננסית של חברת העובדים.
איש המעשה והחזון, לא הירבה לדבר, אלא פעל והפעיל אחרים. הצטיין בכושר עבודתו ללא ליאות. תפקידים רבים הוטלו עליו ומרצונו הטוב העמיס על עצמו משימות חשובות.
פעל בהקמת קופות-תגמולין במקומות העבודה ועשה רבות להרחבת רשת הקופות. חבר הנהלת "גמול" מראשית צעדיה ובשנים האחרונות שימש יושב-ראש החברה.
כל שנותיו שקד על טיפוח הקשר עם הקואופרציה ההסתדרותית לכל חלקיה וגווניה, כאב את כאביה ושמח בהישגיה. יזם קרנות משותפות עם הסוכנות היהודית והממשלה למימון מפעלי הקואופרציה.
עזר בהקמת קואופרטיבים חדשים (כגון הקואופרטיב לעיבוד יהלומים) ובגידולם והתפתחותם של הקואופרטיבים הקיימים (כגון לתחבורה) ואף היה חבר הוועדה הצבורית, אשר עסקה בחקר מצבם. נטל חלק גם בעניני הקאופרציה החלקית, ולמועצת ההסתדרות ב-1930 הגיש הצעה על עליה והתישבות קואופרטיבית.
בשנתיים האחרונות לחייו התמסר להנהלת הבנק לחרושת ולמסחר, שעבר לאחר גלגולים רבים לבעלותם המשותפת של חברת העובדים ובנק הפועלים. פעל בזמן האחרון להקמתה של חברת "אמות" - השקעות בערבון מוגבל, וכיוון ראשית צעדיה, והיה יושב-ראש שלה.
בין יתר פעולותיו יש עוד לציין: פיתוח תכניות החסכון הבנקאיות המיועדות לציבור הרחב, פיתוח החסכון המאורגן והשתתפותו בועדת הביצוע של תכנית חברת העובדים להשקעות כספי קרנות הביטוח וקופות תגמולין. ראה בועדת הביצוע מכשיר ראשון במעלה לתכנון התפתחותו ומימונו של המשק העצמי של העובדים.
בבואו לארץ היה חבר ב"אחדות העבודה" עד מיזוגה עם מפלגת פועלי ארץ ישראל, אליה הצטרף והיה חבר הוועדה הכלכלית ווועדת הכספים במרכז מפא"י.
השתתף בקונגרס הציוני ה-14 בווינה (1925) מטעם קופת חולים.
ב-1962 - באמריקה בשליחות בנק הפועלים.
חבר ההגנה, ביתו שימש לצרכיה.
עם קום המדינה, בתום מלחמת השחרור, כיהן בגזברות של צה"ל בהתהוותו.
לעתים כתב בכתבי-עת שונים על נושאים כלכליים-משקיים.
כמה מהרצאותיו, כגון "עליה והתישבות קואופרטיבית", "בעיות חסכון" ועוד ראו אור בדפוס ובהקטוגראף.
צנוע באורח-חייו, איש שיחת-רעים, נאה-הליכות, בלט ביושר דרכו, בדעתו השקולה ורוחו הטובה. ביתו פתוח לכל והפונה אליו מצא אצלו אוזן קשבת, עצה וסעד. תמיד מוכן לעזור לקשיי-יום, בצר להם.
בשנים האחרונות נתרופפה בריאותו, אך לא האיט את קצב עבודתו, המשיך בה במלוא תנופתו, בהיותו גדוש תכניות חדשות, שלא נתגשמו, כי פסק הלב לפעום בו.
נפטר בי"א בסיון תשכ"ה (11 ביוני 1965) והובא לקבורה בבית-העלמין קרית-שאול.
הנהלת בנק הפועלים, "גמול" וחברת-העובדים הנציחו את זכרו על-ידי הקמת קרן (מאה אלף לירות) למתן מילגות לתלמידים מצטיינים במכון למדעי עבודה באוניברסיטת תל-אביב. הקואופרטיבים לתחבורה "אגד" ו"המקשר" בונים תחנת-אוטובוסים בירושלים ועל-ידה בית-תרבות, שישא את שמו "יד ראובן".
צאצאיו : רחל (מורה) אשת יוסף אראלי, מרים אשת פרץ ווייס (ניספה בתאונת-דרכים).
נכדיו: אבנר (חייל), רוני, עופר, ורד. (מ. ה.)
ד"ר רות יפה
נולדה בכ"ח כסלו תרס"ו (4.12.1907) בברלין (גרמניה).
לאביה אלפונס (אברהם) יפה (1881-1948). אחרי עלותו לארץ ב-1933 הקים בירושלים בית