עם בני-ביתה לתל-אביב, שם רכשה את בית-המסחר לזרעים, שהיה שייך לאביה.
שנים מספר היתה חברה בארגון י.ע.ל. ("יד עזר לחולה") ומסרה שבתותיה לטיפול בחולים, המאושפזים בבית-החולים "איכילוב" בתל-אביב.
עוד בנעוריה גילתה נטיה לספרות, אך מחמת טרדותיה האישיות נבצר ממנה להתמסר לכתיבה. בפעילותה הספרותית החלה בשנת 1959. במשך חמש שנים ראו אור חמשה ספריה - ועוד ידה נטויה. ספר-הביכורים שלה, בשם "מספוריו של סבא" , שהופיע בשנת 1960 ונועד לילדים, כולל סיפורים הנסבים על חיי המושבה. אלה הם ספורי אמת, הנותנים לנוער קורטוב של מציאות, שהיתה ואיננה עוד. השלווה והשקט, הנסוכים על אותה המושבה, מעמידים ספר זה בשורה אחת עם הספרים המובחרים, שאהבת האדם והאדמה בהם היא למופת.
ספרה השני: מריה-אן" (1962), הנועד למבוגרים, הוא רומן רב-מתח מחיי הישוב הישן בירושלים, על משבריו הפוקדים אותו עם ראשית ההתישבות החלוצית בארץ. נערה בת עדות המזרח, נקרעת בין הישן לחדש ועוברת גלגולים רבים מביתה הישן דרך הישוב החדש ואורח החלוצים. נסיבות חייה הביאוה למנזר, אך לא מצאה שם מקומה וטולטלה לאירופה, ולבסוף שבה אל המנוחה והנחלה בארץ מולדתה.
ספרה השלישי: "דן ורם בשרות העם" (1962) הוא ספר הרפתקאות לנוער, המספר על שני נערים אמיצי-לב ורבי-תושיה, שסירתם הקטנה נסחפה מעבר לגבולות מדינת ישראל (עזה). הנערים אינם נואשים. הם מנצלים את שעת-הכושר לטיבת ארצם, הנאבקת על קיומה וריבונותה. המציאות והדמיון משמשים כאן בערבוביה.
ספרה הרביעי, בשם "כשהטירוף אחז בהם" (1964) הוא על רקע השואה האיומה, שפקדה את יהדות פולין במלחמת העולם השניה. זהו ספר מרטיט-לב ועז-ביטוי, המושך את לב הקורא בהודהמורא שבעלילה. גיבורת הספר היא נערה עדינת נפש, שכל בני משפחתה ניספו במשרפות על-ידי פריצי-אדם טמאים. היא הספיקה להמלט ממלתעות הדרקון הנאצי ונשארה גלמודה ובודדה. חשך עליה עולמה, עוברת כל מיני אימים ותלאות כ"ארית" בין פולגים, גרמנים ופרטיזאנים. חסרת-ישע היא ניצבת מול הטרגדיה, שהתרגשה על יהודי אירופה, אולם המזל האיר לה פנים: נותרה בחיים ולאחר המלחמה הגיעה לארץ ישראל והקימה קן משפחתי מאושר.
ספרה החמישי: "חלוצי הישוב הראשונים" בשלשה חלקים ועטורים תמונות (1964) כולל ספורים מענינים על ראשוני האכרים הנועזים בארץ ישראל, אנשי ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה"), שהפריחו את שממות הארץ, על מה שהיה היה, אודות מיסדי המושבות העבריות בדרום ובצפון, אשר ידעו לשמרן ממתנכלים, שודדים ואויבים, ולא נרתעו בפני כל קושי ומכשול. מסופר גם על נכדיהם וניניהם, "מעשה אבות סימן לבנים", כי כחוט-השני עוברים מדור לדור מעשי-גבורתם של הראשונים, שהחיו את הישוב העברי, דל-האוכלוסין בימים ההם.
ב-1966 השתלמה בקורס שנערך על-ידי הממשלה, לכתיבת תסריטים.
צאצאיה: דן (לשעבר איש פלמ"ח וסגן-אלוף בצה"ל, אשתו בתיה בת משה טלר); גליה אשת יהושוע וולפסון (סגן-ניצב במשטרה); דינה אשת משה גרטלר (מנהל בית-מסחר לזרעים).
נכדיה: דפנה, עמיר, אייל, נח (סטודנט ובאוניברסיטת ירושלים), עופר, נועם, נטע. (מ. ה.)
יעקב פרלמן
נולד בעיירה טבריג (ליטא), י"ז בחשון תר"ע (15.10.1910).
לאביו שמחה ראובן (משכיל, מורה לעברית, נפטר במגדיאל בשנת תש"ה) ולאמו צילה בת יעקב שוהם (ממקורבי משפחת רבנים בליטא, נפטרה במגדיאל, בשנת תשי"ה).
נתחנך ברוח מסורתית ב"חדר", בבית-ספר עברי יסודי בעיירתו ובגימנסיה בתל-אביב, בהגיעו כנער לארץ ישראל.
בחוץ-לארץ השתייך בנעוריו להסתדרות נוער ציונית "פרחי ציון", לאגודת הספורט "מכבי", פעיל בקרן הקיימת לישראל.
בגיל חמש-עשרה עלה עם בני-משפחתו לארץ ישראל (1925), שהשתקעו בתל-אביב וב-1929 עברו להתנחלות במגדיאל (כיום: הוד-השרון).
עבד כפקיד בסוכנות לאניות וליבוא "מ. דיזנגוף ושותפיו" ביפו.
משנת 1933 ואילך עבד בלשכת-המס של