ההסתדרות העובדים ברמתיים; במושב העובדים גני-עם (מ"התישבות האלף" שבשרון) בתור מזכיר ושימש שם כ"מוכתר"; כפנקסן בקופת-מילווה ובאגודת-הסוחרים ברמתיים (כיום: הוד-השרון). ב1945 עבד ב"בית לוונשטין" (מוסד לחולי-ריאות) במגדיאל כמנהל חשבונות ; מ-1948 מזכיר אדמיניסטראטיבי ב"בית פייגסטון" (מוסד לחולים כרוניים) ברמות-השבים.
מ-1951 ועד היום פקיד בבנק הפועלים בהודהשרון.
ב-1939 נשא לאשה את רבקה בת משה ושרה ברלין (ילידת פולין, מצאצאי רבנים, פעילה בארגון אמהות עובדות, ב"מגן דוד אדום", במפלגת פועלי א"י ובמוסדות סוציאליים).
כאיש נח לבריות ובעל סגולות נפשיות מקובל הוא על תושבי מושבתו, על כל חוגיה ושדרותיה.
מעורה בחיים הצבוריים במקום-מגוריו. ממייסדי אגודת הספורט "הפועל" ומעסקניה; חבר ועדתהשופטים וועדת-החברות של ההסתדרות העובדים ; יושב-ראש "ועד המבקר" ליד מועצת פועלי הודהשרון ; חבר ומרכז הועדה לעניני קופת-חולים ; חבר המזכירות של מפלגת פועלי א"י ומטעמה נציג בועד המושבה ובמועצה המקומית ובועדותיה השונות משנת 1936 עד 1965 ;חבר הועד של האגודה לשיווק פרי-הדר "אשכול", המסונפת ל"תנובה אכספורט", ועוד.
היה חבר פעיל ב"הגנה", שימש כמדריך ומפקד קטע במאורעות-הדמים בשנים 1936-39, במלחמת הקוממיות-מפקד איזור במגדיאל.
מטעם ה"הגנה" - נוטר מוסף (לנוטרים, כעין שוטרים מיוחדים, שרובם ככולם היו חברי-ההגנה, ניתנה אפשרות של אימונים רשמיים בנשק ולשאתו בגלוי).
צאצאיו : משה (פקיד, אשתו תמר בת ישראל שוורץ, ילידת רמתיים), ראובן (חייל), יוסף (תלמיד בבית-ספר תיכון).
נכדו: ערן. (מ. ה.)
דב (בעריש) ליור
נולד בבנדין (זגלמביה, פולין), כ"א בכסלו תרס"א (1904).
לאביו יהודה (נודע בשם לייביש , סוחר אמיד, יהודי אדוק, מחסידי הרבי מגור) ולאמו חנה בת הרב הגאון בפביאניץ (ליד לודז'), ר' יעקב קוצ'ינסקי. סבו, אברהם ליור (עסק בצרכי ציבור בבנדין. במלחמת העולם הראשונה ערך תכנית למניעת רעב מהאוכלוסיה, שאושרה על-ידי העיריה, ודאג ביושר לחלוקת מזונות לכל, וביחוד לדלת-העם. ממייסדיה של "אגודת ישראל" רבת-ההשפעה בפולין, אך אנטי-ציונית מובהקת בשעתה. שנים מספר כיהן כיושב-ראש הקהילה היהודית בעירו).
למד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי.
כיתר אחיו "התפקר" וקרא במחבוא ספרים עבריים ואידיים חילוניים, האסורים בבית-אביו הדתי.
בשחר-נעוריו נסחף עם הזרם הציוני ועם החזון של תקומת ישראל, בהצטרפו לאגודת הנוער הלאומית ולתרבות "השחר", שקמה בעירו, לאחר מלחמת העולם הראשונה, ורישומה היה ניכר בחיים הציבוריים שם. תפס עמדה בולטת בצמרת האגודה, כל שנות השתייכותו אליה, היה חבר הועד שלה ונציגה במוסדות ציוניים שונים. לא היה מראשי דבריה ונואמיה, את עבודתו המסורה עשה בענווה וללא ליאות ושימש מופת ודוגמה לרבים שבקרב חבריו.
ברבות השנים נספח למפלגת העבודה הציונית "התאחדות" וגם שם נשא בעול הפעולה ומילא אותה בפשטות וללא שמץ של התנשאות, בהתחבבו על רעיו, אשר כיבדוהו. לא מאס בשום תפקיד למען מפלגתו, שאחרים מאנו לעשותו: הפצת העתונות המפלגתית, תעמולה מבית לבית בבחירות לקהילה היהודית, לרשות המוניציפאלית, חלוקת הקופסאות הכחולות של הקרן הקיימת לישראל והרקותיהן התכופות, ועוד. לא במעט, תודות למסירותו, היתה "התאחדות"