רעיית הנשיא, רחל שזר , לארגון אמהות עובדות, לאחר מותה).
השתתפה כצירה בועידות הפועלות וכן ייצגה את ארגון אמהות עובדות במועצת הקרן הקיימת לישראל.
כל שנות חייה בארץ השתוקקה לדעת והירבתה ללמד, ועל-כן כונתה בפי מכריה, בשם "סטודנטית נצחית". לקחה חבל בחוגים לספרות ולתנ"ך, בהם היתה הרוח החיה ומשכה אליהם נשים רבות, למען לרוות מהמעיין הנצחי שלנו, מספר הספרים ומאוצרות תרבותנו.
חברה פעילה בועד הארצי למען החייל, במפא"י, במועצת סניף ג' של המפלגה ובועדותיה.
ניחנה בכשרון ביטוי בפה ובעט. רשימותיה הקצרות, שניסבו על ענינים חשובים במסכת-חיינו, פורסמו לעתים ב"דבר'', "דבר הפועלת", הפועל הצעיר" ועוד.
ניסתה כוחה בחריזת שירים, שדיקלמה אותם במסיבות ואחדים מהם פורסמו בעלוני ארגון אמהות עובדות ובקובץ מוקדש לחברי כנרת, בני העליה השלישית, במלאת 25 שנה לעליתם.
נפטרה לפתע בכ"ה סיון תשכ"ו (13.6.1966) והובאה לקבורה בבית-העלמין האיזורי בחולון.
צאצאיה: יהודית (נפטרה באביב-ימיה), אברה מית ביננשטוק (תלמידה באוניברסיטת תל-אביב), אהרן (כיום שם משפחתו העברי: אלניר; חבר פלמ"ח, שירת בבריגדה העברית ובצבא-קבע של צה"ל בתפקידים בכירים, כעת מנהל אדמיניסטראטיבי של בית-חרושת "אמגת"; רעייתו - מלכה בת דוד הדר , מורה).
נכדיה: מיכל (תלמידת האקדמיה למוסיקה עלשם רובין בירושלים), אמיר, אורית, גיורא (תלמיד הפנימיה הצבאית), עוז, איל. (מ. ה.)
חנה רביב
נולדה בבנדין (חבל מכרות הפחם שבזגלמביה בפולין), בשנת תרס"ה (1905).
לאביה יצחק מאיר שינטל ולאמה שרה בת עוזיאל טריימן (הוריה ושלש אחיותיה ואחיה ניספו בשואה).
קיבלה חינוך תיכוני.
בעיר הולדתה פעילה בחוגי הנוער הציוני. חברה באגודת הספורט "הכח", נמנתה עם חברי חוות "החלוץ" בבנדין, השתייכה למפלגת "צעירי-ציון".
עוד בילדותה גילתה נטייה לתיאטרון, למורתרוחם של הוריה הדתיים. כתלמידה השתתפה בהצגות של בתי-הספר המקומיים.
בגיל 15 הצטרפה ללהקה הדרמטית "מוזע" בבנדין. הופיעה בהצגות שונות, במחזות דראמטיים ובקומדיות, בתפקידים של ילדים ושל נשים זקנות, בביומו של הבמאי הנודע, דוד הרמן מווארשה. הופיעה בבנדין ובסביבתה במחזה "הדיבוק" לש. אנסקי, בהשתתפות השחקנית הדגולה, אם התיאטרון היהודי, אסתר רחל קאמינסקי. חדורת הכרה ציונית התכוננה לעלות לארץ ישראל. למדה זמן-מה עברית בקורסים שעל-יד "תרבות".
כחברת "צעירי ציון" עלתה לארץ ב-1925.
עבדה, ככל החלוצות בשנים ההן, בעבודות שונות ארעיות. בחיפה נפגשה עם קבוצת שחקנים, שבראשם עמד יעקב דוידון , ונספחה אליהם.
בעוברה לתל-אביב עבדה בועדת-התרבות ליד מועצת פועלי ת"א.
בהיפתח הסטודיה הדראמטית "אהל" (1925), ביזמתו של משה הלוי (ראה כרך שני), נבחנה על-ידו ונתקבלה לתיאטרון זה והשתתפה בהצגות הראשונות של ה"אהל": "נשפי י. ל. פרץ", "הדייגים" להרמן היירמנס (מחזאי ומספר הולאנדייהודי), "ירמיהו" לסטיפן צווייג ועוד.
ב-1930 נישאה לנחום בוברוב (שינה שמו לעברית: רביב, יוצא פינסק בפולין). ב-1934 השתתפה עם ה"אהל" בסיבוב באירופה: איטליה, שווייץ, בלגיה, אנגליה, צרפת, פולין וליטה, כמו-כן בסיבוב בחוץ-לארץ, בשנת 1950 (ב-1939 ביקרה עם תיאטרונה במצרים).
הופיעה בנשפי-קריאה וגם ברדיו.
השתתפה במחזות מן הרפטואר הקלאסי הלועזי ("נשי וינדזור העליזות" לשקספיר, בחזיונותיו של ברנארד שאו , של המחזאי הרוסי אוסטרובסקי ועוד), במחזות של סופרים ביידיש (גולדפאדן, הירשביין, מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, אופאטושו) ובהצגות מקוריות ארצישראליות "סמטאות ירושלים" ו"שומרי החומות" ליהושע בר יוסף , "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" לסמי גרונימאן וכולי) ובעשרות חזיונות ותפקידים שונים.