הופיעה בשני פילמים ישראליים: "אבן על כל מיל" ו"סאלח שבתי".
חברה פעילה ב"ארגון יוצאי בנדין" ומשתתפת ב"פנקס בנדין'' המוקדש לקהילתה השדודה, כי איננה עוד, בהעלותה זכרונות על דמויות טפוסיות יהודיות של עיר-מוצאה.
צאצאיה: עוזיאל (רופא ילדים, אשתו יהודית גלבוע, ילידת קיבוץ "אפיקים", אחות סוציאלית) ; עמירם (מוסמך אוניברסיטת ירושלים בפסיכולוגיה, אשתו אלונה צפוני , ילידת כפר-גלעדי, מוסמכת המכללה בירושלים במתימטיקה ובסטאטיסטיקה).
נכדיה: טל, נוגה. (מ. ה.)
ד"ר אליעזר ירושלמי (ירוזלימסקי)
נולד בהורודישטט, במחוז ברנוביץ (רוסיה הלבנה), בשנת תר"ס (ביולי 1900).
לאביו ר' יוסף ירוזלימסקי (קיבל סמיכות מגדולי הרבנות. שימש כשופט במלקוביסק ונאווברדוב. היה פעיל בתנועה הציונית. בעל השכלה רחבה והשקפת עולם מתקדמת) ולאמו לאה. בגיל 3 עבר עם הוריו לנאווברדוק. בגיל 11 עבר עמם לוולקוביסק. בשנת 1926 עבר לליטה.
ומשם לשאקי (1920-21), אח"כ לקלבריה (221921). וירבלן (1923-29) ובשאבלי (1929-44).
קיבל חינוך מסורתי בחדרים ובישיבות בנאווברדוק ובוולקוביסק. אח"כ למד תורה מפי אביו. נבחן כאקסטרן בשנת 1915 לתעודת גמר של ביה''ס המחוזי העל-יסודי.
בתקופת האוקופציה הגרמנית השתתף בקורסים פדגוגיים מזורזים למורים שאורגנו ע"י השלטונות הגרמנים. בגלל התעללותו של אחד המורים הגרמניים נשלח למחנה ריכוז ביערות עד בביאלובייז' ושם טעם לראשונה טעמה של האכזריות הגרמנית והיה עד למעשי זוועה שהזכירו לו אחר מכן את מחנות ההשמדה הגרמניים בתקופת השואה. את חוויותיו במחנה בבילובייז', הקדיש בספר פרקים מקיפים.
מאז 1918 עסק בהוראה. בשנת 1929 בביה"ס בסוכובוליה, בשנת 1919-1920 בביה"ס העברי בוולפה, ע"י גרודנו.
אחרי שירות קצר בצבא האדום (כמתנדב) השתקע בליטא.
בשנת הלימודים תר"פ היה מורה בבי"ס העברי בשאקי, ב-תרפ"א בבי"ס "אורט" בקובנא. בתרפ"ב מנהל בפרוגמנסיה העברית בקלווריה. באופן מקביל למד והשתלם. בשנת 1923 נבחן לתעודת בגרות בביה"ס התיכון הרוסי בקובנה. למד באוניברסיטה בקובנה טבע, גיאוגרפיה, ספרות עברית, פילולוגיה בלטית, מקצועות פדגוגיים, היסטוריה ומדעי החברה. בשנת 1928 למד באופן מקביל בקניגסברג היסטוריה. בשנת 1929 קיבל תעודת מ.א. לפילולוגיה ולהיסטוריה באוניברסיטה בקובנה. עשה בשנים 1929-33 (כסטפנדיאנט האוניברסיטה הקובנית) עבודת דוקטור בקניגסברג על הנושא: "היחסים בין זיגמונד ה-1 הזקן ובין האורדן הטבטוני והדוקסית הפרוסית בשנים 15251510", וקיבל את התואר דוקטור בהיסטוריה בציון טוב.
לאחר שסיים את חוק לימודיו האוניברסיטאיים החל לעסוק בהוראה רצופה בבתי ספר התיכוניים: בוירבלן ובשבלי (בגמנסיה ע"ש ח. נ. ביאליק) ולימד היסטוריה, גיאוגרפיה ומקצועות אחרים.
עבודתו החינוכית התנחלה תמיד בשפה העברית פרט לשנה אחת, רק בתקופת השלטון הסובייטי בליטא ב-1940/41 - בה נאלץ ללמד בגמנסיה העירונית היהודית (שהיתה מקודם הגמנסיה העברית ע"ש ביאליק) מקצועותיו באידית ובגמנסיה הרוסית - ברוסית (ספרות והיסטוריה).
משנת 1918 פיתח פעולה ציבורית. מ-1918 היה חבר בתנועת א"י העובדת, 1918-20 ב"פרחיציון" בולקוביסק. 1920-22 צערי ציון בליטא 261922 צ. ס., מ-1923 חבר החלוץ מ-1929-41 חבר כחברת סירקין (השם החדש של צ ס.) כחבר הועד המרכזי של פועלי ציון ו צ. ס. השתתף ב-1918 בועידה הציונית בווארשה מטעם הפרקציה של צעירי ציון בליטא.
נשא לאשה את שרה בת מרדכי קליין. בליטא עסק גם בעניני "החלוץ" ובהפצת השפה והתרבות העברית, - בבתי ספר של ערב ובהרצאות בהתנדבות, בשבלי היה מנהל של בית ספר "אורט" ובאופן מקביל להוראה בגמנסיה ביאליק).
על הנאמנות לשפה העברית שמר גם בחייו הפרטיים. הלשון השלטת בפי כל בני ביתו היתה הלשון העברית. ילדיו גדלו וחונכו באוירה עברית ואפילו בתקופת השלטון הסוביטי ובגיטו לא סטה מדרכו העברית, שלה שמר אמונים במשך כל חייו.
החל מ-1941 היה מנהל ומורה בבית הספר בגיטו