בליטא כגון: "אידישא שטימע", "פאלקסבלאס", "דאס ווארט", "הד ליטא",בפולין ; "דאס נייע לעבן בלמדש"באיטליה: "אין גאנג", "בדרך" ובקובץ העברי "ניר".
בארץ ישראל: ב"דבר", "הארץ", "דבר השבוע", "במרחב", "הפועל הצעיר", "אמר", "הצופה", "גליונות", "מולד", "רשומות", "הד החינוך", "החינוך", "אורים", "חיפה העובדת", "מאזניים", "מעלות", כרמלית" "דבר לילדים".
באיטליה חיבר : 1. "קיצור של היסטוריה יהודית" (רומא 1946). 2. ביאליק "זיין לעבן און שאפן".
השתתף בעתונות האידית באמריקה "בפארווערטס" ו"דער טאג"בישראל הוציא את: 1. "פנקס שבלי" (יומן מגיטו ליטא 1941-44. הספר הופיע בירושלים 1958 בהוצאת "יד ושם" עם הקדמה של הפרופ' ב"צ. דינור.
2. ספורי ילדים: "ילדי השואה". (הספורים תירגמו לגרמנית והופיעו בהוצאות אחדות בשם 1. "דעס יידישע מרטירערקינד" (בדרמשטט, 1960. בהקדמה של הפרופ' הרמן מאאס, ההומניסט הידוע. 2. הוצאה שניה ב-1962).
כתב רומן "מיערות הצפון ועד חורשות הכרמל" (1962) ערך את פנקס "נאווארעדאק". השתתף בספר תולדות החינוך בגולה בעריכתו של ד"ר צבי פרבשטיין. בכתובים נשארו דרמות וכ"ו.
בנו: יוסף.
שאול יצחק שטיינברג
נולד בכפר טשרנה (פוליסיה, רוסיה הלבנה), בניסן תרל"ד (1874).
לאביו יוסף ולאמו גולדה בת גדליה ויליצ'נר. קיבל חינוך מסורתי אצל "מלמדים", שאביו לקח הביתה, על-מנת ללמד את בניו תורה; למד בבית-ספר יסודי רוסי ובאופן עצמאי רכש לו השכלה כללית, את השפה העברית ולשונות זרות.
ב-1901 נשא לאשה את יוכבד בת הרשל גוטרמן (יוצאת-חלציה של משפחת רבנים בפולין).
השתקע בעיירה ציחנוביץ (מחוז ביאליסטיק), מקום-מגוריה של אשתו ושם היה מעורה בחיי הצבור.
כמומחה בענף יערות עסק לכתחילה כפקיד שכיר, וברבות השנים נעשה לסוחר יערות עצמאי ומצליח כל שנות חייו בגולה.
במלחמת העולם הראשונה נחרבה ציחנוביץ, ואז עבר עם משפחתו לגור לעיירה הסמוכה ווישונקי, המוקפת יערות, ושם המשיך בעבודתו הצבורית-הלאומית. נתן לילדיו חינוך ציוני.
יסד בקהילתו ספריה עברית-יהודית ועמד בראש ועדת הקרן הקיימת לישראל. ביתו היה פתוח לכל ושימש כמקום-מיפגש לעסקני העדה היהודית. היה מקובל על בני-הנוער, עזר להם להתארגן בתנועת "החלוץ" ואף שימש דוגמא בכך, ששלח את בנו היחיד להכשרה בווילנה.
כאיש-סגולות ואהבת-בריות פקדו רבים את ביתו, מי לעצה ומי לעזרה, ולא השיב פני איש ריקם, אשר ביקש תמיכתו והוא טיפל בדאגותיו.
ב-1936 עלה לארץ ישראל עם אשתו ובתו הצעירה. הבת הבכורה, שושנה בר-נתן (ראה ערך שלה בכרך זה) עלתה לארץ עוד לפני-כן, ויתר ילדיו עלו לא"י, טרם עלות הכורת על יהדות פולין.
בארץ לא עסק עוד במסחר ופנה לעבודה בבית-חרושת לתעשית-לוואי בפרי-הדר "יפאורה" ברחובות, שם עבד עד הגיעו לגיל שבעים.
כשפרש מהעבודה החל להעלות על הנייר זכרונות מימים עברו, ובמיוחד משנות המלחמה הראשונה. פרקים מזכרונות אלה ראו אור בספר-הזכרון המוקדש לקהילת ציחנוביץ, בו פירסם סידרת מאמרים, הדנים בתחומי-חיים שונים בעיירה הטבוחה.
נפטר בט"ז בסיון תשט"ו (6.6.1955) והובא לקבורה בבית-העלמין ברחובות.
צאצאציו: שושנה , אשת ד"ר שמואל בר נתן במגדיאל (הוד-השרון); שפרה אשת פסח ווישנוביץ (רחובות); ברכה אשת אברהם שרשבסקי (רחובות); צבי (חבר קיבוץ שדה-נחום ומפעיליו, אשתו גוטה לבית פינצ'וק). נכדיו: חוה (מורה, אשת ישראל גור); נתן (סטודנט לרפואה); נועה (פקידה. אשת אליהו בןבסט); רונה (חיילת).
ניניו: מיכל, איתי, טל. (מ. ה.)