היהדות מפי אביה הרב. כן למדה שפות לועזיות. עד עליתה לארץ עסקיה במתן שעורים פרטיים.
בשנת תרפ"ט (1929) עלתה לארץ, על פי דרישת אחיה חיים משה שפירא (ראה כרך ד' עמוד 1919) שר הפנים כיום. השתקעה בירושלים.
עם בואה לארץ הצטרפה כחברה להסתדרות הפועל-המזרחי. שנים אחדות היתה שומעת חופשית באוניברסיטה העממית בירושלים.
למדה מקצוע הרוקחות ושימשה כעוזרת לרוקח. אחר מכן עבדה כאחות מעשית בבית-חולים בבירה.
בשנת 1935 עברה לגור בתל-אביב ונתקבלה כעובדת סוציאלית בועד הקהלה העברית של יפו ותל-אביב, במחלקה העזרה סוציאלית בהנהלתו של המשורר יעקב רימון. באותו פרק זמן עסקה בעבודה צבורית. את הנטיה לעסקנות צבורית ירשה כיתר אחיה מהוריה.
באותה שנה נבחרה לחברת המזכירות הארצית של מועצת הפועלות של הפועל המזרחי בארץ.
עם מיזוג הקהילה והעיריה בתל-אביב, בשנת 1939 עברה יחד עם כל עובדי ועד הקהילה לעיריה, ונתמנתה על ידי הנהלת המחלקה המאוחדת לעזרה סוציאלית למנהלת הלשכה האזורית לעזרה סוציאלית בדרום תל-אביב. מנוי זה בא בגלל ידיעותיה ושליטתה בשפות, כי הנזקקים שפנו ללשכה זו היו עולים שהגיעו מארצות שונות.
ממיסדי בית ההבראה "שלוה", ע"ש יהושע ואולגה חנקין , שברחוב יבנה 9 בת''א, ומפעיליו עד היום; משמשת גזברית המוסד שעבר לבנינו בגבעתיים.
כבר בימי עבודתה בקהילה ובעיריה הוכיחה עצמה, כי עבודתה הסוציאלית אינה עבודה מקצועית גרידא, כי אם עבודה שבלב. בתיקי המשפחה שהוגשו אליה להכרעה, ידעה היטב כי המדובר אינו בתיקי משפחה הכוללים נירות ומסמכים בלבד, כי המדובר הוא בדיני-נפשות, גישתה היתה אמהית וליבה היה מלא חמלה - רחמי-אנוש. כעובדת סוציאלית פעלה רבות להקלת תנאי החיים הקשים של הנצרכים שהיו בטיפולה המסור.
מהראשונות במועצת הפועלות של הפועלהמזרחי שהניחו את היסוד לעריכת מגבית למען מוסדות הילדים של מועצת הפועלות.
ממיסדי בית המחסה לנכים שברחוב מרמורק ומפעיליו, שבמרוצת השנים עבר לרשות עירית ת"א-יפו ונמצא כיום בגבעת השלושה.
משנת 1954 מנהלת "קרן ילדינו" לתל-אביב והמחוז. (המחוז כולל מחדרה בצפון ועד אילת בדרום). "קרן ילדינו" מטרתה הצלת ילדים מהחינוך הזר, וסידורם במוסדות חינוך יהודיים, בתוקף תפקידה זה, היא עומדת במגע מתמיד עם כל הגורמים המטפלים במשפחות כגון: משרד הסעד, עלית הנוער, עירית תל-אביב, המועצות האזוריות וכו'.
למען יצירת אמצעים מוגברים להצלת ילדים מהמיסיון, היא עורכת מידי שנה מגבית כספית למטרה זו, ותודות לקשריה האישיים, הכניסו המגביות עשרות אלפי לירות לטובת "קרן-ילדינו".
יזמה ויסדה מרכזי-נוער הנושאים את השם "תקותנו" א) בלוד; ב) ברמלה (שני בנינים: האחד - מרכז נוער והשני - ישיבה שאספה אליה עשרות ילדי-הרחוב) ; ג) ביפו; ד) בשייך מוניס.
שנים אחדות שימשה חברת ההנהלה הארצית של "קרן ילדינו".
חברת הועדה הבין-מוסדית, מטעם משרד החינוך והתרבות של הממשלה, שתפקידה בירור וליבון כל הבעיות הכרוכות בהצלת ילדים מהמיסיון.
בימי שהותה בארצות אירופה ובארצות-הברית, ניצלה את קשריה האישיים והביאה את בעית הצלת ילדים מהמיסיון בפני עסקנים. בהיותה במילאנו שבאיטליה, נתקבלה בחמימות עם בעלה ובתה הצעירה וראש הקהילה ד"ר אסטוריה מאיר ערך מסיבה לכבודה, שאליה הוזמנו נכבדי הקהילה, שבה גוללה את פרשת המיסיון בישראל. כן אירגנה את קבוצת נשים ממילאנו, שעד היום הן פעילות לטובת הצלת ילדים מהמיסיון.
נואמת ומרצה בכל הזדמנות על בעיות המלחמה בחינוך הזר.
פעמיים בשנה היא מארגנת מפעל "מתן בסתר" לתמיכה במשפחות צנועות ומכובדות שאינן פונות לעזרה למוסדות צבוריים" פעילה למען ישיבת "כנסת בני הגולה" בירושלים, ריכזה ביזמתה ובביצועה סכומים ניכרים לשפוץ ושיכלול הבנין וציודו לישיבה.
ביתה משמש מעין לשכה לעבודה סוציאלית שכל קשה-יום ומר נפש פונה אליה, והיא מטפלת בנצרכים ודואגת להם כאם רחמניה. בהיותה מחוננת בלב טוב, היא הקדישה רוב שנות חייה למען הגשת עזרה לזולת. וגם כיום היא ממשיכה במיטב