בית-מסחר. עם הופעתו של ד"ר הרצל , נתפס גם אביו של יעקב לרעיון הציוני ופעל למענו בהתלהבות חסידית. לרעיון הציוני נשאר נאמן כל ימי חייו. באווירה חסידית וציונית כאחת גדל יעקב, וכאשר מלאו לו 3 שנים, עקרו הוריו את דירתם ועברו מפולין לברלין שבגרמניה.
ראשית חינוכו בבית-ספר יסודי, אך יום-יום אחרי-הצהרים למד ב"חדר" ואחר מכן ב"תלמוד תורה" לימודי-קודש. כבן 12 הצטרף לתנועת נוער במסגרת "בית העם היהודי" (פולקסהיים), שפיתח עבודה קהילתית מסועפת ברובע היהודי בברלין, עם חנוך והכונה לארץ-ישראל העובדת. בהיותו בן 15 החל בהדרכת נוער, מאז למעשה היא עוסק בשטח זה, במסגרות, צורות ותפקידים שונים עד היום הזה.
בשנת 1924 הוא בין מיסדי ומארגני תנועת נוער חלוצית מוצהרת, עם זיקה ברורה חד-משמעית לארץ-ישראל העובדת ודרישת ההגשמה העצמית "ברית העולים". עם הקמתה של תנועת נוער זו, נרתם לעבודה מתוכננת ואינטנסיבית: בהנהלת סניף התנועה בברלין, הסניף הגדול ביותר בגרמניה. באותו פרק זמן למד והשתלם בעברית ואף היקנה אותה לנוער שנמצא בהדרכתו. למעשה כבר אז החלו להתעצב האופי והתוית דרכו ויעודו המקצועיים : טפול בילד ובנוער הנזקק. שני האפיקים : החינוכי-סוציאלי והציוני-סוציאלי, שפותחו אז בגרמניה, ושהתמזגו למגמה אחת ואחידה שימשו לו ציוני דרך להתמסרותו לתנועה, לימודיו ולעבודתו המקצועית עד עליתו לארץ.
לאחר סיום הגימנסיה וקבלת תעודת הבגרות, הוא מסיים את הסמינר למדריכים מטעם עירית ברלין; בית הספר הגבוה לתרבות הגוף למורים אקדמאיים; אוניברסיטאות ברלין ופרנקפורט, אקדמיה פדגוגית ממשלתית בפרנקפורט. את העבודה פדגוגית והחנוכית-סוציאלית עשה במוסד ילדים "אהבה" בברלין; הנהלת קיטנות ומועדוני נוער של הקהילה, במוסד של האגודה להגנת ילדי יהודי רוסיה, בית ספר יהודי, הנהלת מעון לנוער (100 צעירים בני 16-25, חלקם מעולם התחתון); ארגון קורסים מקצועיים, פעולות שיקום, טפול חברתי והכוונה קונסטרוקטיבית.
במרכז "החלוץ" בברלין, במחיצתו של אנצי סירני ז"ל ושליחי ארץ-ישראל אחרים; טפול בעניני רשיונות עליה לחברים בריכוזי הכשרה השונים.
בשנת 1931 השתתף בקונגרס הציוני הי"ז, כנציג תנועת הנוער החלוצית בגרמניה.
בתחילת שנת 1933 עם עלית הנאצים לשלטון ■ שימש יועץ בעניני עליה לארץ-ישראל, במשרד המרכזי ליהודי גרמניה לעזרה ויעוץ ונקיטת צעדים ראשונים להצלת יהודי גרמניה.
באותה שנה הוזמן על ידי ד"ר ז. להמן לכפר הנוער בן-שמן כמורה ומחנך. בכפר הנוער שהה עד שנת 1935 בה עבר לעבוד כמורה וכמחנך במעון העירוני של עירית ת"א. באותה שנה נשא לאשה את גולדה בת אברהם-יהודה פיליפסון. רוב הנערים שנתחנכו במעון היו נערים עזובים ובחלקם אפילו עוברי-חוק. שם נמשך לעבודה חנוכית הנובעת מבעיות שיש להן רקע סוציאלי מובהק. את הרקע מצא בשכונות העוני דאז; למעשה החלה אז ההתהוות של העבודה החנוכית-סוציאלית בקרב ילדי-הרחוב, עבודה שנעשתה במסגרת המחלקה לטיפול סוציאלי של עת"א. בראש העבודה החנוכית-סוציאלית הזאת עמד דוד אידלסון שהיה גם מנהל המעון הנ"ל.
בשנת 1939 שימש כמחנך במועדוני ילדים ומנהל מועדוני נוער; בשנת 1943 עבר לעבוד כקצין מבחן בממשלת המנדט. כעבור שנה הוא חוזר לעירית ת"א ועוסק בהקמת המדור לטפול בנוער והרחבתו על ידי עובדים נוספים. בשנת 1945 הוא עוסק בפירוק כנופיות נוער ומנהיגיהן שהטרידו את העיר, על ידי טיפול אינדיבידואלי, הרחקתם מהעיר וסדורם במוסדות, שהוקמו אז במיוחד למענם, על ידי דוד אידלסון, ז"ל, שהיה החלוץ בשטח זה בארץ.
בשנת 1954 הוא מוזמן על ידי האו"ם למסע השתלמות על חשבון האו"ם והסתכלות במוסדות סוציאליים וחנוכיים למשך 6 חדשים בשווייץ אנגליה ושבדיה. במדינות אלו ניהל שיחות במשרדים ממשלתיים ועירוניים לעניני סעד וחנוך.
בשנת 1958/59 הוא נכנס לאוניברסיטה בציריך ואת עבודתו המעשית הוא עושה בלשכת הנוער של עירית ציריך, כשהוא ממלא בה את התפקידים הדומים לאלה שהוא מילא בעת"א. הוא משתקע בלימודים עיוניים ובעבודה מעשית.
שלושים וחמש שנות עבודה חנוכית-סוציאלית