בשנת 1938 נשא לאשה את שושנה בת חיים יוסף יונגשטיין. בימי מלחמת העולם השניה פעל למען שיתוף יהודי-ערבי. היה ממיסדי "הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי-ערבי"; חבר במרכזה ויו"ר סניפה בירושלים. בסניף זה הופיעו כמרצים ואורחים אישים ערביים כמוסטפה והבי אל-טל (שר הטכסים בחצר המלך עבד-אללה ברבת-עמון ומושל מחוז סאלט (אביו של ראש ממשלת ירדן ווספי-טל; מחמוד עזמי (אח"כ נציג מצרים באו"ם) ועוד. חבר באיגוד האקדמאים שע"י מפא"י. חבר מערכת העתון "החברה" וחבר במוצעת העתון "אליום".
יו"ר סניף חיפה של החברה "המזרח החדש". מאמריו בעתונות בארץ: "ירושלים" (בהוצאת ד"ר בלנק 1929) ;"נר"; "התעופה" (תשי"א-י"ג, ירחון התעופה האזרחית); "בטרם" (בעריכת א. לבנה 1952-3).
משתתף קבוע ב"הפועל הצעיר" ו"אליום" (ערבית). מרצה על נושאים שונים. פרסם ספרים: "עבריינים צעירים" (ירושלים, 1933); "עבד-אללה אמיר עבר הירדן" (הוצאת "קרית ספר" בע"מ, ירושלים, תש"ב).
עוסק כעורך דין עצמאי בחיפה.
בנו: אדם נעמן.
אריה תורג'מן
נולד ביפו (ארץ-ישראל), י"ב ניסן תר"ע (21.4.1910).
לאביו יצחק (נכדו של רבי לוי יצחק מברדיטשב הידוע בכינויו "סניגורם של ישראל" (ראה ערכו של האב בכרך ראשון, עמוד 158) ולאמו לאה בת שבתאי יושע (בת למשפחת רבנים שעלתה לארץ מיוגוסלביה), קיבל חינוך: גמר ביה"ס ה"עברי לבנים" בתל-אביב וסיים חוק לימודיו בביה"ס התיכון למסחר וכלכלה בהנהלת ד"ר אלכסנדר קולר והסופר אשר ברש ז"ל.
בשנת 1950 נשא לאשה את הגב' וילמה בת בנימין שלזינגר מיוגוסלביה.
היה ממיסדי גדוד מגיני השפה בתל-אביב, יו"ר התאחדות צעירים עבריים שהיתה מסונפת להתאחדות עולמית של צעירים עבריים שמרכזה בפריז, יו"ר ארגון הנוער "דגל-ציון", יו"ר הסתדרות העובדים הספרדים, אשר עם הקמת המדינה הצטרפה להסתדרות העובדים הכללית, מזכיר כללי של האיחוד הארצי של היהדות הספרדית ועדות המזרח בישראל.
בתוקף תפקידיו הציבוריים הנ"ל נבחר כציר לקונגרסים הבאים - הקונגרס העולמי של התאחדויות הנוער שנערך בפריז (1926). 3 קונגרסים של היהדות הספרדית שהתקיימו בוינה (1936), בפריז (1951), בלונדון (1939). ציר לקונגרסים הציוניים בלוצרן (1935), ציריך (1937), ובג'נבה (1939). עתונאי.
התעסקותו הקבועה בשעה זו: מזכיר בתיהחולים העירוניים בתל-אביב, ומזכיר אגוד מנהלי בתי-החולים בישראל.
בתוקף תפקידיו הציבוריים מילא שליחויות ציבוריות מטעם הנהלת הסוכנות היהודית ומוסדות ציבור אחרים בארצות אירופה, ארצות-הברית, קנדה וארצות אמריקה הדרומית.
בתוקף תפקידו במסגרת בתי-החולים העירוניים נשלח להשתלמויות במינהל בתי-חולים באירופה וארצות-הברית.
בתקופת שליחותו האחרונה (1963,64,65) מטעם הסוכנות היהודית, הצליח לרכוש עמדת אימון בקרב הקהילות היהודיות בארגנטינה, ברזיל ואורוגווי, והצליח להביא תרומה נכבדה לתנועה הציונית ע"י קירובם וצירופם של הקהילות והארגונים של היהדות הספרדית שבתפוצות למסגרת של ההסתדרות הציונית העולמית. פעולת הסברה מיוחדת נעשתה ע"י בקרב האיגטיליגנציה הלא יהודית על מהות וטוהר המפעל הציוני ושאיפות השלום של מדינת ישראל עם עמי ערב. לפעולה זו נודעה חשיבות בהדיפת ההסתה הפרועה המתנהלת בארגנטינה מטעם מטעם הליגה הערבית והחוגים האנטישמיים נגד היהודים, הציונות ומדינת-ישראל.
החל את צעדיו הראשונים כעתונאי בעתון "דואר-היום" בעריכתם של איתמר בן-אבי ואברהם אלמליח ואחר-כך בעתון "הבוקר", "דבר", ועוד. כתב מאמרים ורשימות על נושאים שונים, ביחוד הטיף לארגונם, לליכודם ולשיתופם של בני-עדות המזרח בחיי הבנין והיצירה של תקומת העם והמולדת.
כל השנים היה חבר ההגנה.