היה חזן,על תפילה, טנור לירי, מלחין, מאמן ומנצח במקהלה ומפתח קולות זמריו.
בן עשר נתגלה שלמה'לה (כך קראוהו אח''כ גם בהיותו מכהן בקודש בחזנות) כיפה-קול ומיטיב נגן (בעל אלט ואח"כ טנור לירי) ויודע לומר "שמונהעשרה של חול" בסגנון חזנים, תוך סלסולים קולוראטוריים ומעברים דקים מפורטו לפיאנו, פאלצט ולהפך. לימים, נזדמן לשיפיטובקה החזן הנודע בימים ההם, ר' הירשל מפרוסקורוב ושמע את זמרת שלמה'לה, ובקש מאביו, ר' יוסי ריצובר , למסרו לידיו כמשורר במקהלתו.
סרב ר' יוסי . חשש למוסריותו ולשקדניותו של הנער בלמוד התורה, שלא יפגמו בחברת המשוררים, אשר רבים מהם היו מקובלים אז כקלי-עולם, שאינם שקודים גם בלמודי התורה. בהשפעת הקרליני זצוק"ל, שר' הירשל פרוסקורובר ור' יוסי ריצובר שניהם מחסידי קרלין היו, נאות ר' יוסי למסר את בנו שלמה'לה לחזן מפרוסקורוב, אלא שתנאים נכתבו ונחתמו בפני הרבי, שעל ר' הירשל (אף הוא היה ת"ח וירא-שמים) להשגיח על משוררו זה הצעיר וללמדו כל שבוע פרשת השבוע, פרק במשניות, גמרא וספרי יראים.
לימים, כשהגיע הנער לשנות בחרות וקולו, האלט, נשתנה לטגור לירי ערב מאד, מגביה כלפי מעלה עד דו-די אז, נלקח אחד כבוד לסולן במקהלת החזן ברוך קינצלר בעיר סטארו-קונסטנטינוב, פלך ווהלין. שם לא האריך שבתו, כי נמשך אחר חזנים גדולים ומוסיקליים יותר, כגון ניסן בלזר בברדיצ'ב וזיידל רובנר באותה העיר והחזן המשכיל הנודע, פינחס מינקובסקי באודיסה. אצל כ"א מהם שר ר' שלמה תקופה מסוימת ומכולם למד והשכיל.
מאודיסה עבר לחרסון ושר במקהלתו של החזן יפה-הקול ובעל-התפלה האימפרוביזטור הדגול משה ברקורוטיאנסקי, ממנו ירש את נוסחות התפלה האימפרוביזציוגית, על-פיה יכול היה לגוון כלתפלה בחזרו עליה פעמים מספר בזו-אחר-זו אגב שנויים וחליפות מילודיה, וכל שנוי וחזרה של (וואריאציה) היתה, כאילו, יצירה מקורית חדשה, אףכי "הגוסט" היסודי לא הוחלף. לשם-כך, בעצם, עבר ר' שלמה'לה מאדיסה לחרסון, דכי ללמד להיות בעל-תפלה מעולה, נוסף על יכלתו הרבה לאמן ולנצח במקהלה.
בשנה העשרים ושש לחייו נשא לו לאשה את גיטל בת ר' אריה סופר סת"ם מפולנאה, פלך ווהלין (אף ר' אריה מגזע קדושים היה, אישיות געלה, בעל מדות תרומיות, שספר היוחסין שלו גלגל תולדותיו עד לרש''י ז"ל).
רבי שלמה'לה נעשה חזן בעיר אוסטרופול (עירו של הירש'לה אוסטרופוליר הידוע), משם עבר לשיפיטובקה, עיר מולדתו ומשם לוולוצ'יסק, עיר מסחרית על גבול גליציה, שם כיהן בחזנות שמונה שנים. מדי שנה בשנה היה עורך קונצרטים בסבוב עם מקהלתו בערים שונות וזכה להצלחות ולתהלות. פעמים במשך ימי-חייו הוזמן לאודיסה לתפלת-שבת בבית-הכנסת השלישי ובביהכ"נ הנודע של הקצבים. תפלתו האימפרוביזציונית עשתה רושם אדיר, אך כל מאמצי הגבאים, המתפללים, גיסו האודיסאי, אחי-אשתו והחזנים מאודיסה וסביבתה (אשר באו לשמוע תפלתו והוקסמו מאד) לא הועילו להשפיע עליו, כי יסכים לכהן באחד מבהכ"נ הנ"ל בתנאים הטובים, אשר הוצעו לו. ר' שלמה'לה החרדי חשש מפני האוירה האודיסאית החפשית, ובכר על פניה את הפרובינציה, בה יוכל, לדעתו, לשמר על צביונו ושלמיותו הרוחנית ולחנך את בניו ברוחו. אחדים מהחזנים הנ"ל היו מתכתבים אתו ומזמנים אצלו בתוים תפלות מנוסחות לימים נוראים וכדומה.
באימפרוביזציות שלו היה מביא את קהל שומעיו לידי התרגשות ואכסטזה דתית. זמרת מקהלתו ביצוחו היתה הרמונית ואורגנית, מלוכדת, שקולה להפליא, נעימה ערה ורבת רגש ורשם. הרפרטואר מן המובחר, מיצירות טובי המלחינים, לפעמים גם מיצירותיו הוא (בשתי הפרטיטורות הכוללות) שלו יש למצוא מיצירותיו: "אל תקשו לבבכם", "אדון עולם", "אל מלא רחמים" לזכר חללי הפרעות, "צור משלו אכלנו", "מנוחה ושמחה" ועוד וגגונים חסידיים בלי מלים. נגון חסידי בלי מלים הביא לארץ בנו הבכור יצחק, בן-העליה השניה, ונקרא על שמו "הורה של ציגל").
ר' שלמה'לה ומקהלתו המהוללת הוזמנו מוולוצ'יסק גם לטרגופול בגליציה לקוגצרט בחגיגות הקהלה דשם לכ' יובלו של המלך האומטרו-אונגרי, ידיד היהודים הנורע, פרנץ-יוזף קיר"ה, והם זכו להצלחה רבה ולתשואות סוערות.
מוולוצ'יסק נלקחו ר' שלמה'לה ומקהלתו אחר כבוד למז'יבוז' (פלך פודול), עירו של הבעש"ט,