היה בית ספר תיכוני, בקר בתום לימודיו בבית הספר העממי, החל מגיל עשר, בבית הספר הריאלי בעיר הצ'כית הקרובה פיסק. באותו הזמן בא דודו, עקב הצלחתו במכרז מארה"ב, כדי לתכנן את בנית ארמונו של הרוזן טסני בבודפשט. הוא הכין את תכניותיו בבית וייל. הדוד, האדריכל המוצלח, השפיע על יוסף הצעיר, אשר החליט, לבחור אף הוא במקצוע האדריכלות.
בזמן לימודיו בבית הספר הריאלי פרצה מלחמת העולם הראשונה ונוכח זוועות המלחמה נעשה יוסף לקוסמופוליט, כתב שירים, שלא השתלכו עם הלך הרוח המלחמתית נוסף על זאת התחיל לאסוף אוטוגרמות. לשם כך התכתב עם מדינאים, עתונאים, סופרים ומצביאים. אוסף המכתבים המענין הזה נשאר אצל אחיו בפרג והלך לאבוד בזמן שלטון הנאצים, כשאחיו הועבר למחנה הסגר.
המשיך במשך כל חייו להתכתב עם אישי העולם, ואוסף האוטוגרמות גדל במרוצת עשרות השנים לממדים גדולים למדי. והתפרסם כאספן מובהק. לא רק אוסף נדיר ורבגוני של מכתבי אישי ידועי שם בעולם יש לו, אלא אף אוסף בולים ואוסף מטבעות מענינים ביותר.
לאחר בחינת הבגרות בסתיו 1918 עבר לבית הספר הגבוה הטכני בוינה, אך בהיותו יהודי, ומחוסר ידיעה מספקת בשפה הגרמנית לא התאקלם שם ובסמסטר השני נרשם בטכניון בפרג, שם למד אדריכלות.
מות אביו אילץ אותו להפסיק את לימודיו והצטרך לשוב הביתה על-מנת לעזור בעסק המשפחה. כשאחיו חזר מן החזית והשתתף בעבודה בעסק, ניצל יוסף את שעות הפנאי, כדי ללמוד באקדמיה למסחר בפילזן.
במות עליו אמו נטל אחיו הבכור את ניהול העסק ויוסף התגייס ללגיון הסטודנטים הצ'כי, בו מילא את חובתו הצבאית. בשנים לאחר מכן למד ועבד בוינה, זגרב (יוגוסלביה), בהמבורג ברמן וקלן בגרמניה, ומ-1926 עד 1933 בקרלסבד בבוהמיה.
בקרלסבד הצטרף למכבי, השתתף בבנית מועדון הספורט בשביל המכבי. כשעלו הנאצים לשלטון בגרמגיה נעשה לציוני ועלה בשנת 1933 באופן בלתי ליגלי לארץ. לפני עליתו ארצה למד בהכשרה מקצוע נוסף, ריצוף קירות בלוחות זכוכית, אך כמעט ולא ניצל ידיעתו זו בארץ, כי מצא די תעסוקה בתור אדריכל פנימי.
בשנות 1934 ו-1936 קיבל הזמנות מן הממשלה הצ'כוסלובקית, לתכנן את ביתנה ביריד המזרח הראשון והשני. בתור אדריכל עצמאי תכנן וביצע את סידוריהם הפנימיים גם של מוסדות סוציאליים וצבוריים כגון מטבח סוציאלי, מעון ילדים, בתי כנסת וספריות.
נשא לאשה את ולריה בת צבי וייס (נפטרה בתל אביב ביום 22.9.1961. עזרה לו ועודדה אותו בעבודתו).
יחד עם מספר חברים למקצוע יסד את "הארגון הארצי של ארכיטקטים לארכיטקטורה פנימית בישראל" ומשנת 1949 הוא חבר גם ב"אגודת האינג'נרים והארכיטקטים בישראל". בשתי האגודות המקצועיות פועל כאקספרט ובורר לאדריכלות פנים.
הכשרתו בשרטוט ובציור, שקיבל בביה"ס הריאלי ובבתי הספר הטכניים הגבוהים אצל פרופ' א. ליבשר ופרופ' פייט, הולידו נוסף על מקצועו, גם אהבת הציור. תמונותיו בסגנונים שונים ובגישה מודרנית מצאו אוהדים וקונים רבים. הוא כיום ידוע בתור צייר בשם מ. י. לבסקי (שמקורו עיר הולדתו: מילבסקו), בו הוא חותם על תמונותיו.
בנו יחידו: עמוס.
נח חכם
נולד בבוטשיטשיה (רומניה), ז' בחשון תרמ"ב (סוף 1881).
לאביו יוסף (שו"ב ומלמד).
סיים לימודיו באוניברסיטה ובבית המדרש לרבנים בוינה (1912), תלמיד אדולף שווארץ. קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה.
בשנת 1913 עלה לארץ.
היה חבר הפועל המזרחי.
עסק בהוראה בגימנסיה הירושלמית, ב"ישיבת המשתלמים" בירושלים (מיסודו של בית המדרש למורים מזרחי). היה יחד עם א. מ. ליפשיץ במייסדי בית המדרש למורים "מזרחי" בירושלים, שבו הורה תנ"ך ותולדות ישראל, כמעט עד סוף ימיו.
פירסם חקרי מקרא ולשון ב"התורן", "ההד", "לשוננו", "סיני", ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בוינה, "הצופה" ועוד.
הוציא סידרת ספרי לימוד להיסטוריה כללית: "תקציר של היסטוריה כללית" (א. עמי הקדם, יון ומוקדון: ב. רומי, תרפ"ז-תרצ"ב ואילך).
הניח אחריו פירושי מקראות מרובים.
בנו: עמוס חכם אלוף התנ"ך.