את החולים שלה ליוותה על פי רוב עד לחדרהניתות ונוכחה בשעת הניתוח, ואחרי הניתוח עזרה לאחיות בטיפול.
גם במרפאה לא היה גבול למסירותה. לחמה למען חוליה על כל מיטה בבית חולים ועל כל צילום רנטגן. אצל בני משפחה של חברים, דלי אמצעים, נהגה לשלם מכיסה בעד התרופות שרשמה לחולה. משכורתה מעולם לא הספיקה לה עד סוף החודש, כי את חלקה הגדול תרמה כבר בהתחלת החדש למטרות חסד-שונות.
היתה אם ו"אחות" סוציאלית לרבים; התרוצצה והשתדלה לשם השגת שיכון, חינוך, בגדים ושאר עזרה.
גם בגיל 70, משלא ניתן לה עוד להמשיך את עבודתה במרפאה, לא נחה, נסעה נסיעות מיגעות, ועל פי רוב, על חשבונה, למעברות רחוקות, באגודה לשיקום האסיר, בארגון האמהות העובדות כדי לעזור וללמד מנסיונה הרב. כל אשר היה לה ציוותה לציבור.
נפטרה בתל-אביב, ט''ו טבת תשכ"ה (20.12.64) והובאה לקבורה בקרית שמואל (טבריה).
מנחם נוביץ (טריצנוביץ)
נולד בלומזה (פולין), א' ניסן תרע"ד (28.3.14).
לאביו משה טריצנוביץ ולאמו רבקה בת טוביה זילונדז. עלה לארץ בשנת 1921.
קיבל חינוך מסורתי בביה"ס "תחכמוני" בתלאביב וכללי בגמנסיה "בלפור" בתל-אביב (מחזור 2).
מראשוני מתישבי צפון תל-אביב (הירקון קרן ירמיהו).
חבר מפקדה ארצית של "המכבי הצעיר" ומפקדת "המכבי הצעיר" בת"א.
במשך עשר שנים שחקן נבחרת ישראל בכדור יד.
מיסד ומפקד "מכבי הירקון" בתל-אביב.
חבר ועד מכבי ת"א.
ראש ענף "כדור יד" במכבי.
סגן יו"ר ועדת אטליטיקה קלה בהתאחדות לספורט.
יו"ר ענף זה במרכז המכבי בישראל.
בשנת 1941 נשא לאשה את גאולה בת אהרן צרקוב, חמש פעמים ראש משלחת ספורטיבית באטלטיקה קלה לחוץ לארץ (ליוון, תורכיה, קפריסין וקופנהגן).
חבר "מרכז מכבי" ישראל.
חבר ועד המוזיאון והגנזר של המכבי.
חבר המועצה המיעצת שע"י שר התחבורה (מנוי).
כל השנים הבר ההגנה במחלקה הנודדת הצעירה. לפני כן ב"ברגון" בהנהלת ד"ר יונה בןדרור (ארגון מיוחד לתלמידי גמנסיות).
ממיסדי קואופרטיב "שלב" בע"מ למעלה מעשרים שנה.
מנהל "שלב" בע"מ, הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ.
יו"ר הארגון הכללי של מובילי המשאות בישראל.
כותב ברוב העתונות בשטח ענף התחבורה היבשתית.
צאצאיו: גליה אשת ד"ר א. דניאל; תלמה (חברת קיבוץ פלמ"ח צובא); ניבה (חיילת בנח"ל); רויטל (תלמידה).
הנכדים: ניר ופזית להוריהם גליה וד"ר א. דניאל.
יצחק אבי-משה (רבר)
נולד בפלשטין (רוסיה), ו' אדר תר"ס (1900).
לאביו משה רבר (יהודי דתי וחסיד מובהק. היה מחסידי רוז'ין) ולאמו עדה בת יצחק רבר. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה, וכללי ע"י קורסים מיוחדים לפי בי"ס תיכון.
אביו בגיל 55 החל בשנת 1911 לחסל את הגולה במטרה לבנות חיי עבודה חדשים בא"י. ביים ג' תמוז תרע"ב (18.6.1912) עלתה המשפחה לארץ. התאכסנו במלון הידוע לעליה השניה של חיים ברוך בנוה שלום ביפו.
התישב בעין-גנים ע"י פתח תקוה. הכין לבנים לבנין בית. מחציתו לרפת לפרות וחדר (לארבע נפשות) לגור בו.
האב עבד בפרדסי פתח-תקוה, לשביעת רצונם