(1910-1868) שפירסם בפקסומיל עם תירגומו לעברית והשלמות לכל אלו ב"מגניזות לגינגראד תשכ"ב, מעמ' 43 ואילך].
אוהב עמו ומתעניין בהווה ובמתהווה בישראל. היה גם כותב בעיתונות בענייני שעתו. לרעיון ישוב ארץ-ישראל ולחבת-ציון היה קשור להלכה ולמעשה, כמקובל בידו מאבותיו. היה [כפי שהוכיח ד"ר צ. ה. במאמרי ב"גלויות" אייר-סיון תשי"ד בחתימת גר שון ברכיה] אבי רעיון חיבת ציון וביל"ו ברוח המסורת לפני פרוע הפרעות [-לתקן את "ההובלתנו" שב"כוזרי"]. בין שתי המהפכות של 1917 היה פעיל באירגון הלאומי-הדתי "נצח-ישראל" [גלגול "נצח-ישדאל" החשאי שבוולוז'ין]. ראה על כך ספרו של ד"ר יוסף קלויזנר] .
מאמין ושומר-מצווה, מגן על המסורת בתחום המדור ועד רגעו האחרון נשתמר בו "צביון יהודי ירא-שמים על כל פרטיו" [כך כתבה לד"ר צ. ה. דודתו סוניה קראנצפלד . מכתבה נמצא בידי ד"ר צ. ה. במקורו ברוסית וראה במיוחד הערה 16 במונוגרפיה].
על פעלו המדעי-הספרותי בהיסטוריה, ארכיאולוגיה ותולדות-הספרות: בתולדות יהודי רוסיהליטא-פולין, תקופת הגאונים [למרות יובל פירסומי הגגיזה הקהירית, ערך קיים לתשובות הגאונים" שלו, והא ראיה: בעלת הוצאת "מנורה" (עליה השלום...) בארצות-הברית בגלוי ויצחק מינצר בהעלם צילמו, בלא רשותו ובלא ידיעתו של ד"ר צ. ה. כיורש כדין וכחוק זכויות היוצר לראא"ה את הספר... (בינתיים חזר בו וציית לפסק דין-תורה והספר יצא בשינויים עם הקדמת ד"ר צ. ה. בהוצאת הספרים הארץ-ישראלית). תקופת ספרד [כנ"ל עשה שרגא אברמסון , מן הסמינר הקונסרוואטור ע"ש שכטר בניו-יורק לגבי מסתו של ראא"ה על שמואל הנגיד), הקראות [הוא חשף את פסלותם מעיקרא וגילה את זיופי אברהם פירקוביץ -אב"ן הש"ף (וי"ק: רפ"ש) ותעלוליו, שאת אספיו בעלי הערך רכש בשביל הספריה המלכותית ורשמנס כתב-ידו זה נמצא בארכיון הממלכתי המרכזי של בריה"מ בלניגגראד. החומר בכמות מכיל כ-100 גליונות דפוס].
גדולה תרומתו גם במדע הכללי - בהיסטוריה, גיאוגרפיה היסטורית, אפיגראפיקה, פילולוגיה (מצרית, אשורית, בבלית). הוא מגדולי הביבליוגרפיםהספרנים.
בכתביו עליו שציין ד"ר צ. ה. עד כה נמצא כל החומר והביבליוגרפיה. [הוסף: פנקס נאוורידוק וספר מיר - עליו ועל המשפחה].
בינתיים, נקרא שמו על רחוב בירושלים: מבוא אברהם אליהו הרכבי, מול "בית יוסלזון" לסטודנטים וע"י רחוב הקשת. עיריית ת"א אישרה בי"א בשבט תש"ר לקרוא רחוב על שמו - ועד היום הרחוב לא אותר...
ועדיין כל כתביו לפחיות - 4 כרכים גדולים מחכים לפרסום. וכן בביליוגרפיה ממנו ועליו מעודכנת ומסודרת. וכן תולדותיו ופעליו בשלמות.
אגרותיו - ממנו ואליו [מאלו שנדפסו ע"י הרב הפרופ' שמחה אסף , שהיה ממעריציו ונתברך על ידו (ראה בהקדמת ד"ר צ. ה. ליבנה ב'): לפוזננסקי דוד כהנא ולאסף גופו: ומאלו שנאספו, במקוכאובודילים על-ידו והן עדיין בטמון: לרב חיים ברלין (בהיותו ברוסיה מאוסף הרב אריה לוין שליט"א), להגראיה קוק זצ"ל (מאוסף רש"ח קוק ז"ל), לאלכסנדר הרכבי (באמריקה). מכאן ואילך מאוסף שבדרון ומעזבון חזנוביץ שבספריה הלאומית בירושלים), לד"ר י. חזנוביץ , לרב חיים ברלין (בירושלים. ד"ש מזוגתו, של אא"י, לרב! ), לא"ב גוטלובר (3), לר' שלמה בובר (5) ויש מהן ארוכות עם הערות מדעיות),לרש"י פין , לר' יעקב בכרך, לר' ש. ניסנבאום (ליובלין), לר' משה קלמנסון (קיוב].
ויש זכר לראשון באחרוני חכמי רוסיה.
עליו כשומר מצווה! א. ליטאי , הצופה כ"ה בסיון תש"ד (מכתב למערכת, כשהערה על דברי מ. צינוביץ שם בי"א סיון תש"ד).
היה ראש המוחים במשלחת בפני אדולף לאנדוי עורך ה"ווסחוד" על דברי שמעון דובנוב, שתבע תיקונים בדת. כתוצאה מן המחאה הורחק ש. ד. מן המקופון במשך השנים 1883-1881, מ"מ בשמו המפורש. ש. ד. חזר בו אח"כ מדיעותיו הקיצוניות.
1893-1890 פירסם אא"ה מאמרי פולמוס נגד חוול סון המומר, על שהלה התערב לטובת יסוד "בית מדרש לרבנים". אא"ה חתם על מאמריו אלו בכינוי "פוסטיניק" (["איש המדבר". (?)].
מרדכי צפור (פטשק)
נולד בעיר סטוטשין, (מחוז טרנוב בשנת תרס"א (1901).
לאביו ר' יהודה לייב פטשק ולאמו אלטע חוה. קבל חנוך תורני וציוני.
בשנת תר"פ (1929) עלה לארץ.
בי"ח באייר תרפ"ג (4.5.23) נשא לאשה את רחל בת ר' שלום פטשביץ ילידת זוברובה (פלך לומזה) שעלתה לארץ עם הוריה בשנת 1910.
הרבה סבל עבר עליו עד שהסתדר. כל ימי חייו היה מסור לזולת. למרות שהיה בא הביתה עיף. אחרי יום עבודה התמסר בלב ונפש לענינים צבוריים.
בהיותו גר בשכונת מונטפיורי, תל-אביב, היה ממיסדי בית הספר בשכונה, כעת הוא ביה"ס הממלכתי דתי ע"ש השר ד. צ. פנקס. היה חדור הכרה דתית לאומית והרוח החיה של "התאחדות בני ציון לשכת משה". (מקודם אגודת "אחים נאמנים").