היה פעיל בעבודה צבורית ולתנועת הפועלים. בין ראשוני תנועת אחדות העבודה.
כל השנים היה חבר ההגנה. שירת בנוטרות ובצבא.
היה בעל אופי מקורי, בעל מוסר, נקי כפיים. עבד לטובת הצבור לא על מנת לקבל פרס. הצטיין בחריצות ופשטות בהליכותיו. שאף לעבודה חקלאית.
נפטר בבית-החולים "בילינסון" (פתח-תקוה), כ' שבט תשי"ח ( 10.2.1958) והובא לקבורה בקרית שאול בת"א.
בניו: יעדור רזיטל (ראה בכרך זה), נחום רזיטל.
חיים וייסאדלר
נולד בקישינוב (רוסיה) בי שבט תרמ"ו (1886 לאביו דב (זיידל) בן משה ווייסאדלר (היה מחסידיו של הרבי מאוסטרובה) ולאמו בריינה בת אבא-אברהם. קיבל חינוך מסורתי-חסידי. בהגיעו לגיל עשר נכנס ללמוד בישיבת קישינוב.
היה פעיל ב"צעירי-ציון", לה הקדיש את עלומיו. אף שאביו היה חסיד נלהב, היה העתון "המליץ'' של צדרבוים מתקבל בביתם. כתב-עת זה כאילו היה האשנב לפריצת הרוח האחרת של יהדות ולשון מתחדשת, של עולם חדש. מכאן - אותו חוט, שהביאו, והוא עלם בן 15 שנים (1901), להקים יחד עם נחום טברסקי והרץ ראבטשבסקי את הספריה העברית הראשונה בביסאראביה, שהפכה במשך הזמן לחממה של "צעירי ציון". הוא נתמנה לספרן שלא על מנת לקבל פרס.
בשנת 1903 שגת הפוגרום בקישינוב באה תקופה של אפס תכלית ואין חפץ. טברסקי עלה לארץ ואחרים מחבריו למקומות שונים. באוגוסט אותה שנה החליט לנסוע לבאזל כמשקיף לקונגרס הציוני הששי. מחוסר התעודות הדרושות לא היה יכול לקבל דרכון לחוץ-לארץ, ע"י הברחת הגבול הגיע לאוסטריה ומשם לשוויץ. פנה ישר לד"ר תיאודור הרצל (בתור פליט הפרעות בקישינוב) ואחרי שענה לו על שאלותיו - מה שראה וידע, מסר לו כרטיס אורח לקונגרס. קבל מידי ד"ר הרצל שני קבצים משל נחמן סירקין. חזר לעירו. הצטרף לחברים שהתכוננו לעלות לארץ. נכנס ללמוד את מלאכת המסגרות אצל הציוני שיינקין, במטרה - לרכוש מקצוע של ממש בידו.
נאסר לזמן מה ובשנת 1904/5 שהו בקישינוב יוסף שפרינצק וחיים גרינברג . יחד הקימו מחדש את "צעירי ציון", ניסחו את הפרוגראמה שלה, וקיבלו רשיון לפתוח ספריה. פעולה עניפה עשו לקראת הקונגרס הציוני השמיני (1907) ובבחירות שנערכו נבחר בתור "ממלא מקומו" של יוסף שפרינצק, כציר לקונגרס, היות ונמצאו בספריה ספרים מארכסיסטיים (ביידיש) מבתי-ההוצאה "די-וועלט" הבונדאי ו"האמער" של "פועלי-ציון", הוחרמו הספרים ע"י הז'אנדארמים שפרצו לספריה והוא הושם במעצר עד למשפט, ומובן שלא היה יכול להשתתף בקונגרס הציוני הנ"ל למרות הסניגוריה המצויינת של עורכי-דין נודעים הורשע על פי סעיף 129, וקיבל "ששה חדשי מעצר" והספריה נסגרה.
הגיש ערעור לסינאט. הערעור נמשך עד 1911 והוסיפו לו שלוש שנים של "עמידה תחת פיקוח המשטרה". הצליח במשך שלוש השנים ללמוד כאקסטרן בבית הספר הריאלי של קראטשבסקי, להיבחן ולקבל תעודת בגרות.
בשנות המלחמה הראשונה חזר לספריה. תפקיד זה נועד עתה לעיתון היומי "אונזער צייט", שלייסודו ופיתוחו הקדיש כל מאמציו.
ב-1914 עם ,פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס. קיבל "ארכה" משום שהתחייב לנסוע לאקאטרינוסלב ולעבוד בבית חרושת לתותחים, במסגריה, בתור נפח. משכורתו היתה 2 רובל, לחם וחצי פונט (200 גרם) נקניק או שומן, בעד 10 שעות עבודה.
בשנת 1917 גורש משם בתור "משתמט בורגני", ע"י הבולשביקים, שהשתלטו על בית החרושת. זמן מה התגורר בפטררוגרד, בימים הסוערים שלפני "אוקטובר", ואחר-כך חזר לקישינוב, לעבוד בבית חרושת של גוטליב , שאף הוא עבד בשביל הצבא והחזית.
בגמר המלחמה נכנס שוב לעבודת ספרנות בספריה שע"י הבאנק לחסכון של הקואופרטיבים.
יצא לעזרת אביו שסחר בתבואות, ועבד בטחנת הקמח של טוביה כהן. בשנת 1918, נשא לאשה את שפרה בת משה לנדאו (משפחה נודעת, שמוצאה מברדיצ'ב) שזה לא כבר סיימה לימודיה ופתחה מרפאת שיניים.
עבד בטחנת הקמח ומסחר התבואות - תחילה ליד אביו וכעוזרו, ואח"כ באורח עצמאי.
בשנת 1922 קנה מידי נציג חברת "הכשרת הישוב" מא"י, חלקת אדמה בהדר-הכרמל בחיפה.