יכלו לנגוע באופן ישר בכבודו של הרב קאלישר , ירו חציהם בחברה שהוא היה מנהלה, וביחוד נגד "חברת כל ישראל" בצרפת, שהחלה להראות אז את פעולותיה ושהרב קאלישר נכנס אתה במשא ומתן ידוע.
הרב קאלישר יצא מזויין נגד מוציאי דיבת הארץ רעה בהמון ראיות והוכחות המכחישות את הידיעות המאיימות האלה. בהרבה עתונים הפיצן, עשה פרסום רב לדבריו. תשובותיו שהכילו בתוכן כלי מלחמה נאותים וקולעים אל המטרה השפיעו הרבה והרסו את דעות המתנגדים. הן היו כעין השלמה לספרו, שהדו לא נשכח עד היום.
מסירות נפשו לעניני החברה הפרנקפורטית היתה ראוייה להערצה מיוחדת. בחברה זו הוא ראה חזות הכל. בהיותו בראשית שנת תרכ"ג (1863) בקניגסברג, נתאספו רבנים רבים מרוסיה ועוד ערים והטיף בפניהם על דבר הצעתו. הנאספים נתרשמו מאד מדבריו, וביחוד הרב ישראל סלנטר, רבה של קובנה. זה הבטיח לרב קאלישר שבשובו לקובנה יתקן תקנה, שכל שוכר דירה ומשכירה יתנו אחוז אחד מדמי השכירה לטובת החברה "ישוב ארץ-ישראל". וכן הבטיחו שאר הרבנים. בכסף שנקבץ יזרעו שדות ויטעו כרמים וכו'.
הרב קאלישר לא הסתפק רק בנסיעותיו הוא, אלא גם שלח איש אחד מילידי ירושלים שהיה מתגורר אז בברלין, ר' אברהם ליכט , והטיל עליו את התפקיד של תעמלן ("אגיטטור"): שיסע בערי גרמניה ויטיף על רעיון א"י. ר' אברהם ליכט היה תלמיד חכם ובעל כשרונות דברניים וחונך במידה גדולה של אהבת ישראל וארצו. צעד זה היה מוצלח ורצוי מאד. ר' ליכט אסף בזמן קצר יותר מארבע מאות חברים, ואלה לא רק שהסכימו לרעיון החברה, אלא גם עזרו להתפתחותו ולהתפשטותו בכל מאמצי כוחותיהם, להלכה ולמעשה. בין שאר האנשים שנספחו לחברה: ד"ר יחיאל מיכל זקס חברו של צונץ , רב ומטיף בברלין. הד"ר זקס היה אחד מגדולי הסופרים והמלומדים והמטיפים המפורסמים ביותר בימים ההם. הוא היה גם יהודי לאומי נלהב.
בסוף סיון תרכ"ד (1864) נערכה אספה מכוננת בברלין של החברה החדשה העתידה להווצר. החברה נקראה בשם: "הוועד המרכזי לישוב א"י". למקום מושבו של הוועד המרכזי נבחר באופן רשמי העיר ברלין.
נקבעו תקנות למרכז: א. "תכלית החברה היא: לקנות שדות ונחלות בארץ הקדושה ולתרום לעובדי אדמה מבני ישראל לעבדם ולשמרם".
ב. "כל איש ואיש, אשר ירים מנדבת כספו סך ב' ר"ט לשנה (לכל הפחות) או כל איש, אשר יתן מתנתו לחברה סך חמישים (לכל הפחות) ר"ט חבר הוא לחברה".
ג. "מקום מושב החברה הוא ברלין העיר, מקום שם תמצא גם "האגודה הכללית" (צענטראל קאמיטע). ואלה הם בעלי האגודה ההיא: 1) ראש המדברים ; 2) איש ממלא מקומו; 3) סופר ומזכיר; 4) סגן אוצר הכסף, מונה וחושב (קאנטראלער). לפי צורך השעה יש לאל יד האגודה להוסיף עליהם עוד איזה חברים עד ארבעה במספר''.
ד. "'האגודה הכללית', אשר רק לפי שעה היא תשים עין לעת-עתה לאסוף כסף הנדבות והמתנות ולתת משטר למו (פערוואלטונג). והיה ביום אשר ירב הכסף ועלה לסך חמישים אלף ר"ט, אז תקרא 'האגודה' לכל חברי החברה לאספה כללית למען ישכילו כולם על הדבר לשית עצות ולאזן ולתקן תקנות נאמנות, אשר יהיו ליסוד למפעלות החברה לימים הבאים".
ה. "למען הקל על החברה לבוא עד המטרה הנאמנה ידאגו בעלי החברה לייסד בכל הערים הגדולות בפרייסען וכן בכל שאר הערים הגדולות "אגודות ראשיות" (הויפט קאמיטעס) ועליהם ישאו עינם ולבם האגודות הפרטיות (ספעציאל קאמיטעס)".
ו. "שם החברה בלשון אשכנז יהיה: 'דאס צענטראל קאמיטע דעס פעראיינס פיר קאלאניזירונג פאלעסטינאס דורך יידישע לאנדבויער' ('הוועד המרכזי של החברה לישוב ארץ-ישראל על ידי איכרים עובדי אדמה מבני ישראל')".
כמו כן הוחלט: להציב על יד הוועד המרכזי "יד ושם לזכרון הרב ד"ר יחיאל מיכל זקס ז"ל אשר נכסף זה כמה לראות את החברה על תלה ודבריו לא נפלו ארצה".
העתון "המגיד" ועורכו ר' דוד גורדון עודדו ועשו תעמולה רבה וקבועה לרעיונו של הרב קאלישר, רעיון ישוב א"י, העתון השתדל תמיד להיות מהמתונים בדין. הוא דן על כל דבר בשיקול דעת רב.
עוד בשנת הששים (תר"כ = 1860) שנת יסוד "חברת כל ישראל חברים", לא נח הרב קאלישר להטות את החברה הזאת לצדו, וביחוד כשהיה אדולף כרמיה (22 אפריל 1796 - 9 פברואר 1880) לנשיאה.