בהרצאות שונות ובמכתבים, שהריץ אל מנהיגיה תכופות, הסביר והוכיח להם שאין לפניהם תעודה נשגבה יותר מאשר הגשמת הרעיון של ישוב ארץישראל בפועל. לפי דעתו, אין דבר מתאים יותר לשם החברה מאשר לדאוג לישוב ארץ אבותינו. "חברת כל ישראל חברים" צריכה ומחוייבת למלא את משאלות כל ישראל, שאינן מתבטאות אלא כשאיפה המסתורית מצד העם לצור מחצבתו. ואם אותה ההכרה לא באה לידי ביטוי, אין זה אלא מפני סבל הדורות, שהקהה את ההרגשה המקורית, טמטם את ההכרה הלאומית, ואין אנו חשים יותר ואיננו מרגישים כלל את הכאב הלאומי.
אדולף כרמיה הושפע מאד מהדברים הללו, שיצאו מלב טהור ומסור לקדשי האומה, והוא גם הבטיח לשמור את הדבר בלבו שמירה מעולה. מאותו יום שהרב קאלישר נעשה "מקורב" לאנשי החברה וביחוד משעת השתדלותו לטובת יהודיתושבי העיר שבץ שבמדינת סרביה שבשנת תרכ"ה (1865) סבלו רדיפות וגזרות קשות וחייהם היו תלויים להם מנגד, הפקר ממש. שדה הפרעות האיומות היתה בעיקר בעיר שבץ. יסורי תושביה עלו למעלה ראש. את רב העיר הרגו. זעקת יושביה הגיע גם לאזני מנהיגי "חברת כל ישראל חברים" בפריס, ואלה החליטו שאין דרך אחרת לפניהם אלא יציאה מן הארץ. מנהיגי החברה השתדלו אצל השולטן התורכי ופעלו עליו שיאות לתת מקום מנוחה לגולי שבץ. הרעיון הלאומי שנזרע בעמל רב ע"י הרב קאלישר , הביא את יהודי שבץ שידרשו נחלות שדה וכרם בא"י, ואז יסכימו לעזוב את ארץ מולדתם. אבל בשום אופן לא יסכימו לעזוב את ארץ מולדתם, זאת אומרת לא יסכימו לצאת מגלות אחת ולהכנס בתוך גלות שנייה בחו"ל. והם ראו את מקום מפלטם אלא אך ורק בארץ ישראל. הרב קאלישר השתדל להוציא לפועל את בקשתם, שראה בה אצבע אלהים. לשמחתו לא היתה גבול. אך כל השתדלויותיו, שעלו לו ביגיעות רבות לא נשאו פרי, כי "חברת כל ישראל חברים" פחדה לבוא גם הפעם לפני השולטן התורכי בהצעה שנייה.
בסוף שנת 1866 השתתף הרב קאלישר באספת ראשי "חברת כל ישראל חברים" שנערכה בברלין, ובהזדמנות זו השתמש בדבר ישוב א"י. בפרטי-כל של האספה הזאת נאמר בין השאר: הרב צבי הירש קאלישר מעיר טהורן, ראש "חברת ישוב ארץ-ישראל", מציע לפני החברה לחבר את "חברת ישוב ארץ-ישראל", שהוא עומד בראשה, עם "חברת כל ישראל חברים", והוא מתחייב למסור ל"חברת כל ישראל חברים" סך של 12,000 פראנק, בתנאי, כי תתחייב מצדה להגשים במעשה את מטרת "חברת ישוב ארץ-ישראל", כלומר, לייסד מושבות לעבודת האדמה לבני ישראל בארץ הקדושה. בעלי החברה מסכימים להצעתו של הרב קאלישר להשתתף בענין ישוב ארץ-ישראל רק לאחר שיוסיפו לה על הסכום הרשום למעלה, וטעמה ונימוקה אתה. כי בסך מועט שכזה אין להתחיל בענין נכבד כישוב ארץ-ישראל. גם הסכימה כי עד העת שיתרבה להיות ראוי להתחיל בדבר, תשתמש בסכום זה להרחבת עבודת האדמה בין היהודים בארץ הקדושה. אם על ידי נתינת פרסום בסך קצוב לצעירים מבני ישראל, אשר יעסקו בעבודת האדמה בארץ-ישראל או באופן אחר.
ומובן שהערצה זו לישוב א"י מצד "חברת כל ישראל חברים", שהיתה רחוקה לגמרי מההבנה לעניני היהדות, לרוחה ולשאיפותיה, באה אך ורק על ידי ההתעוררות הרבה שקמה בארצות רבות לטובת הרעיון של ישוב ארץ-ישראל בזכות פעולותיהם הגדולות של הרב קאלישר וחבריו. פעולות אלו השפיעו הרבה על החברה בפריס ומנהיגיה והביאם לידי התעניינות מרובה והפניית תשומת לבם לעניני הישוב בארץ-ישראל. דעת הציבור, שהוכשרה על ידי מעשיו של הרב קאלישר , העמידה את "חברת כל ישראל חברים" לפני עובדה קיימת, שאי אפשר להתייחס אליה בקרירות או בדחיה בעלמא. ביחוד גדלה הערצתם של מנהיגי "חברת כל ישראל חברים" למנהיג החברה של "ישוב ארץ-ישראל" הרב צבי הירש קאלישר . הם ראו בו את המנהיג האמיתי, המסור בכל נימי נשמתו לרעיונו ולעבודתו. ויחסחיבה. ועל ידי השפעתו זו ניגשה "חברת כל ישראל חברים" לעבודת ההתישבות בארץ-ישראל".
משנת תרכ"ו (1866) ביחוד, מתחילה "חברת כל ישראל חברים" להתענין ברעיון ישוב ארץ-ישראל. ותוכנית ההתישבות בארץ הקדושה נעשה לאחד הסעיפים העיקריים שבתוכנית שלה. גם קרל נטר (מייסד בית-הספר החקלאי "מקוה ישראל", ראה לעיל), השפיע הרבה מרוח א"י על החברה, ולמרות זה, שכל כוונתו של אדולף כרמיה וכל השגות המנהיגים היו מופנות לכיוון אחר לגמרי, עזר קרל נטר להרב קאלישר בהשפעה מוסרית על חבריו לטובת הענינים של חברת "ישוב ארץ-ישראל".
בשנת תרכ"ח (1868) שלח את בנו וולף לא"י כדי