בן-ציון זטלר, יצחק ליב שיינפין (ראה כרך שני, עמוד 631) ודב סקיבין (ראה כרך א', עמוד 210).
בשנת 1910 הכיר בפתח-תקוה את חנה בת אפרים שווארץ שעלתה מאודיסה לארץ בלוויית משפחת אחותה הבכירה, וכאשר אלה עזבו את הארץ נשארה לבד במושבה, בלי קרובים והיא נערה בגיל ששעשרה שנה. עבדה בכל עבודה ולא נפלה ברוחה. נישאה לבן-ציון, וליוותה אותו בכל התלאות והסבל. גידלה את בניה, ועבדה במשק שלהם. חלבה פרות, חרשה במחרשה, אפתה לחם, קילפה שקדים ועוד.
ביום ראשון בשבוע היו עוזבים את פתח-תקוה, לוקחים עמם צידה לשבוע ימים והולכים או נוסעים ברכיבה או בעגלה לעבוד בכפר-סבא. בית לא היה להם במקום להתגורר בו. והם היו מתגוררים ב"חאן", מקום שנועד בעיקר לסוסים וחמורים. ושם מצאו להם מקום יחד עם בהמותיהם. את המים היו שואבים בפחים בעזרת חבל מתוך באר עמוקה שנחפרה על ידם בקרבת מקום. ברבות הימים נוספו עליהם עוד תשעה מתיישבים, ובהיותם שנים-עשר במספר: זטלר, שיינפין, סקיבין, רפפורט, אברוצקי, גולדברג, האחים סוסנובסקי, פריבר, קמינסקי, נלקין, וויינברג . קיבלו הלוואות קטנות מד"ר נתן מוינה, בסך של 2000 פראנק לכל תושב, ובכספים אלה החלו בשנת 1910 להקים את הבתים הראשונים. הבניה נמשכה שלוש שנים, היות והשלטונות התורכיים, עינם היתה צרה בבניה זו, והיו שולחים פטרולים (משמרות) של שוטרים להתעלל בתושבים. שוחד (באקשיש) רב נאלצו התושבים לשלם להם. שומר מיוחד, העמידו במקום גבוה החולש על הסביבה, במטרה שיזהיר את המתיישבים בשעה שהתורכים מתקרבים למושב, ואז היו מפסיקים את הבניה, וכך הצליחו לאט לאט לגמור את הבניינים.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה 1914, ובשנת 1917 כשהתורכים הרגישו שהצבא הבריטי נמצא בסיני ומתקרב לארץ, החלו התורכים לגרש את תושבי יפו-תל-אביב היהודים - צפונה, ופליטים רבים התיישבו בכפר-סבא. הם בנו להם סוכות מענפים וממחצלאות והתגוררו בהן. תלאות רבות פקדו אותם. הרעב והטיפוס הכה בהם על ימין ועל שמאל בלי מצור, ולזה לא היו רופאים במקום. בבית הקברות בכפר-סבא אפשר לראות כמה קרבנות נפלו, בלי שיכלו להשיג עזרה רפואית.
כשהצבא הבריטי החל להתקדם בכיבוש הארץ, החלו התורכים לשדוד ולהרוס את הבתים בכפרסבא. הבתים והרכוש נחרבו ונשדדו. הכרמים נעקרו ושימשו להם להסקה. שארית הפליטה של תושבי המקום גורשו ומצאו מחסה ברפתות של איכרי המושבות חדרה וזכרון-יעקב.
עם כניסת האנגלים חזרו המשפחות לפתח-תקוה, והגברים החלו מחדש להקים את הריסות הבתים ולנטוע שוב את כרמיהם.
ימים אחדים לפני פרוץ מאורעות תרפ"א (1921), כאשר גמר להקים את ביתו מחדש, הביא את אשתו ובניו: רבקה ויהושע לחזות במעשה ידיו, ולדאבונם, לא זכו להכנס ולגור בדירה, כי בחוזרם בערב בעגלתם לפתח-תקוה, פגשום כמה ערבים מהכפר הערבי קלקיליה וסיפרו להם שפרצו מאורעות דמים (ראשון למאי 1921) בין ערבים ליהודים, ובהיותם ידידיהם, הזמינו אותם לבוא לכפרם ולחסות בצלם. הם הודו להם, והמשיכו דרכם לפתח-תקוה. עד כמה היה בן ציון זטלר מכובד ומקובל היה בין הערבים בסביבה, יש לציין בזה שתי אפיזודות מני רבית: אחת, פעם בין הערביים בהיותו יחידי בדרך כדרכו מדי שבוע בחוזרו לפתח-תקוה, לאחר שבוע ימים של עבודה בכפר-סבא, הרגיש ששני ערבים רעולי פנים נוסעים בעקבותיו, כאשר השיגוהו, איימו עליו בנשק וביקשו את כספו. מסר להם את הלירה היחידה שהיתה עמו. בהתקרבם אליו זיהו אותו ואמרו לו: אתה זטלי (כך כינו אותו בערבית), קח כספך בחזרה ולך לשלום ואתך הסליחה. והשניה: באחד הטיולים של ביתהספר העממי של המושבה בכפר הערבי ג'לג'וליה (בקרבת קלקיליה) אשר בהר אפרים, איים נער ערבי בסכין על יהושע בנו. בקרבת מקום היו במקרה מספר ערבים שהכירו את זטלי , והם הפליאו את מכותיהם בנער הערבי, איך העיז להרים ידו בבנו של זטלי .
המאורעות מיפו-תל-אביב עברו גם לפתח-תקוה והסביבה, ושוב הותקפה כפר-סבא ובתיה נחרבו. כעבור מחצית השנה, לאחר שוך הרוחות, שבו מתיישבי כפר-סבא והחלו להקים הכל מחדש בפעם השלישית, למרות כל חיסורים והסבל ללא ספור לא נפלו ברוחם. בעמל רב של יום ולילה, רחוקים מהמשפחות אשר נשארו בפתח-תקוה, המשיכו לעבוד ולעמול ושימשו דוגמא לאחרים שהחלו לבוא בעקבותיהם.
לאחר שהוקמו הבתים חזרו בני המשפחות. הרופא הראשון שהתיישב במושבה היה ד"ר סלור , ובין המורים הראשונים שלמדו במקום יש לציין את אבי שאול ואדיב . הלימודים התנהלו בבתי מגורים ובסוכות, ורק במשך הזמן נבנו בתי-ספר וגני-ילדים.
הרבה נסיונות בגידולים שונים עשו הראשונים. את כרמי השקדים והענבים עקרו ובמקומם נטעו פרדסים. גידלו ירקות ושדות תבואה. נסיון מר היה להם בגידולי טבק מחוסר נסיון בהדברת מזיקים שונים היה להם לרועץ. נוסף לזה הארבה אכל בכל פה מה שזרעו ונטעו.
הוא ידוע במרצו הרב, ואף היום, בגיל שמונים, עודו נוסע בעגלתו ועובד בפרדסו מבקר עד ערב.
זכה שבניו היו מפעילי וראשי המחתרות בארץ.
צאצאיו: רבקה (מהילדים הראשונים שנולדו בכפר-סבא) אשת דב שידלובסקי ז"ל (כיום, סבתא לשלושה נכדים); יהושע (מפעילי לח"י. ראה את הערך שלו בכרך זה); אפרים ז"ל (חבר לח"י. ישב בבית הסוהר בלטרון, בקניה. עם קום המדינה התגייס לצה"ל, עבר קורס קצינים, ונפל ממוקש אנטיטנקי בבית-ג'וברין יחד עם ארבעה קציני צה"ל