הימים") לא השתתף כטייס בחיל האוויר, אבל כראש אג"מ של צה"ל ישב במרכז העצבים ליד רב אלוף יצחק רבין והאלוף מרדכי הוד, לשם ניהול המלחמה בכל החזיתות.
צאצאיו: שאול, מיכל .
מרדכי חדש (נוביק)
נולד בוילנה, בי"ז אדר א' תרס"ב (24.2.1902).
לאביו דוד חנן נוביק ולאמו אסתר רחל לבית פוגלמן .
קיבל חינוך מסורתי וכללי.
היה בין מייסדי אגודת צעירים בשם "חרות ו"תחיה" ו"החלוץ".
עלה לארץ באוגוסט 1920. עבד כמה ימים בהכשרת ההר ליד "מגדל" ואח"כ בכביש טבריה-צמח. שם הצטרף ל"גדוד העבודה" ע''ש יוסף טרומפלדור מיום היווסדו בחמי טבריה ובמגדל. משם התגייס עם אנשי הגדוד ל"גדוד הג'יפים" בלוד. לאחר חצי שנה חזר לקבוצתו (קבוצת וילנה) לגבעת "חרוב" סמוך לג'נין שבנתה מחנה צבאי. משם עברו לחיפה בה היו מחוסרי עבודה, ולאחר כמה שבועות חזרו לגליל, לכביש טבריהטבחה, ולאחר זה עלו להר שמעל טבריה ובנו את הבתים הראשונים של "קרית שמואל".
לאחר פניית בן-ציון ישראלי לקבוצתו להצטרף ל"קבוצת כנרת". פרש מהקבוצה וחי כשנה בשבט הבידואי "סגר", בסביבות בית-שאן. משם חזר לכנרת.
ביום 10.7.1922 קיבל פתקה מיוסף נחמני וחיים שטורמן להחיש עזרה לצפת. בהיותו חבר ב"קבוצת וילנה" שחנתה אז (לפני הצטרפותו לקבוצת כנרת) בחצי הדרך בין טבריה למגדל. הפתקה נשלחה בימי המתיחות של יולי 1922 עם אישור המנדט.
בשנים 1923-24 הצטרף לקבוצת כנרת.
נשא לאשה את איטה בת פסיה וחנוך רוטנברג, תוך השתתפות בענייני ההגנה בעמק הירדן ובהתיישבות העובדת בצפון הארץ, נוכח לראות בשנת 1934 בהתמוטטות עמדתנו במשטרה, בעזיבה הגדולה של שוטרים יהודים בעקבות ההבדל הגדול ברמת החיים. לעצירת תהליך זה החל לעורר אישים ומוסדות ע"י הצעה לקרוא ולגייס צעירים יהודים לתפקיד זה, בעיקר חברים מההתיישבות העובדת, כגורם גרעיני וסולל דרך לאחרים מההסתדרות ומהישוב. התייעץ עם ברל כצנלסון (ראה כרך חמישי, עמוד 2077) וקיבל ממנו עידוד. באותם הימים התכנסה מועצת הקיבוץ המאוחד בגשר הלך לשם והציע לחבר יצחק טבנקין (ראה כרך עשירי, עמוד 3623) שהקיבוץ יעמוד בראש גיוס מחודש למשטרת המנדט. לכתחילה סירב והתמרמר על היות הקיבוץ עמוס תפקידי כיבוש לעייפה: למה לא תלך ל"חבר הקבוצות", ל"השומר הצעיר" ? בימים הראשונים של ינואר 1935 קיבל הזמנה לישיבת מזכירות ה"קיבוץ המאוחד" כשעל סדר יומה עומדת השאלה הנידונה. גוייסו אז כ-30 חברים וכן מספר נוסף של חברים מההתיישבות ויצרו גרעין שראה לפניו את שירותו כמילוי תפקיד ישובי חשוב. שיא סיפוקו חש הגרעין הזה עם פרוץ מאורעות 1936.
בשנת 1936 נשלח על ידי המרכז להגנה לארגן הכשרה צבאית ב"החלוץ" בפולניה, ובמידה שתינתן אפשרות גם בארצות שהיתה קיימת הסתדרות "החלוץ". העניו עלה מתוך נכונות הממשלה הפולנית לסייע לעולים בקבלת הכשרה צבאית, ועל ידי זה לחזק את ההגנה בארץ (ממשלת פולניה היתה מעוניינת לעזור בכדי שתיתן האפשרות ליציאה יותר גדולה של יהודים).
הפעולה התנהלה דרך מרכז החלוץ, בעזרת ד"ר פקר שהיה מקשר בין האירגון הזה לבין השלטונות הפולניים. ניתן להם לארגן קורס קצר לקבוצת אנשים שהיתה כבר מוכשרת לעליה, וסיימו אותו בבית ההבראה של החלוץ, לא הרחק מוורשה. ואח"כ החלו להתכונן למחנה או לקורס של מפקדים בדרג יותר גבוה, שהם יוכלו לשמש לא רק לעצמם, אלא גם את הפעולה והרחבותה בתוך סניפי החלוץ. המחשבה היתה לארגון והכנת קאדר שיפעל בשטח ההעפלה - שהתחילו אז לחשוב על הרחבת מסגרותיה. קורס גדול, שערך חודש והצי התקיים בקיטנת ילדים יהודים עניים בזילונקה, לא הרחק מוורשה, ולשם ריכזו כ-40 מאנשי "החלוץ", מכל הזרמים הקיבוציים, בתוכם שליש בנות. הועמדו לרשותם כמה קצינים פולניים, גם כמדריכים ואולי גם כמפקחים עליהם... ולרשותו של חדש עמדו שני חברים מהארץ, אשר הזדמנו במקרה ועיכבו אותם כמדריכים לקורס הזה (אחד מהם היה חבר קיבוץ בארץ). נשק לרוב הסוגים שהיה ניתן, נמסר לרשותם על ידי השלטונות הפולניים: רובים, אקדחים, מקלעים, רימונים. הקימו מטווח מיוחד לקליעה. הקורס הזה עשה את שלו בצורה די רצינית, בהשוואה למה שניתן אז לעשות בארץ. זה היה קרוב לתקופת חניתה.
חבר הנהלת ה"הגנה" יהודה ארזי (ראה כרך ה',