משנת תרצ"ה (1935) בהוראה בדגניה, רמת רחל, אילת השחר, קרית-ענבים ובן-שמן - עד שנת תש"י (1950).
בעבודת המערכת בהכנת ובהדפסת "ספרי תולדות ההגנה" שהחל יוצא בשנת 1954 בהם השקיע ומשקיע מרץ באוסף החומר ההיסטורי בישוב העברי המבוסס על תעודות מוסמכות ועדויות בדוקות את כל "פרשת תולדותיה של התגוננות ישראל בארצו, של הגנתו על היאחזותו המחודשת בה, של היאבקותו על בנינה, על שיבת העם אליה", עד למלחמתו על חירותו ועצמאותו בה. נעזר הרבה בשאול אבי גור מפעילי וראשי ההגנה בארץ ועוד. עד היום הופיעו 5 כרכים (א, אב, ב (חלק ראשון). ב (חלק שני). ב (חלק שלישי). כתב את השליש של הכרך הראשון (כולו נערך על ידו) ואילו כל שאר החלקים נכתבו על ידו לבדו (כרך ב. חלקים א-ג. 19591963. בתדפיס יצא: "ראשונים לשמירה ולהגנה").
החל בפירסום סיפורי ילדים ובתחום זה ספריוסיפוריו לילדים ולנוער: "מעמק זבולון עד ים כנרת" (1942 ואילך); "סית מרים" (1950); "אש בהרים" (1959) ; "המורה הארוך" ואוסף סיפורים לילדים "חלומו של דרור" (1965. על כמה ספרים אלה חתום: סלוא ) ; "בהיאבקות על צבא יהודי" (1945. חתום: יהודה בן-אברהם ).
בשנים האחרונות העורך של כה"ע לחקר יהדות רוסיה ואוקראינה "העבר" וכן חיבר את החלק של הפירסומים העבריים בברית המועצות בשנים 19171960 בספר "פירסומים יהודיים בברית המועצות" (תשכ"א). ערך 2 כרכים של ספר בוברויסק (1967).
בשנת 1947 נשא לאשה את לאה בת יצחק בלי זובסקי .
מרצה ב"אוניברסיטת תל-אביב" על תולדות תנועת העבודה הישראלית.
בנותיו: נהורה אשת מרדכי גבאי ( קיבוץ נחשולים) ; עפרה אשת עודד דייגי (קיבוץ "משאבי שדה" בנגב), חנה .
ד"ר צמח צמריון (הלפרין)
נולד ראסיין (ליטא), ט"ז בחשון תר"פ (9.11.1919).
לאביו גדליהו (הכהן) הלפרין (מורה ואח"כ סוחר. בראסיין היה ראש הקהילה ("עזרה"), חבר מועצת העיריה, ממייסדי הגמנסיון העברי "תרבות" ויו"ר ועד ההורים שלו, יו"ר מועצת הבנק היהודי העממי; מראשי הבנקים היהודיים העממיים ומפעילי התרבות העברית, התנועה הציונית והקרנות הלאומיות בליטא; נמנה עם "התאחדות צעירי ציון", לאחר איחודה עם צ.ס. - בלתי מפלגתי ולבסוף ציוני כללי; בעל סגנון עברי למופת, שולט בלשונות רבות, בעל השכלה יהודית וכללית רחבה ומקיפה בשטחים מגוונים, ממשכילי ליטא, נואם מזהיר ומרצה מחונן; בן רב ונכדם של רבנים מצד אביו ומצד אמו (אבי-אביו הביא תרגום ברוסית למבוא לספרו "ארץ חפץ" וקיבל מדאליה מן הצאר על נאומיו ברוסית בשם הרבנים ממחוז וילנה); נצר לשושלת דורות ארוכה של גדולי תורה ברוסיה. הלבנה ובליטא, אשר יחשה הובא בספר "אדרת אליהו") ולאמו הניה בת ר' אריה-ליב (הכהן) קפלן (עו"ד מנכבדי קהילת ראסיין ומראשי מוסדותיה הדתיים והצבוריים. שתדלן למען בני עמו במחוז קובנה ובעל מדאליה מן הצאר על עסקנות צבורית יהודית).
קיבל חינוך עממי ותיכוני ב"תרבות" בראסיין, למד בישיבת ראסיין וכן תלמוד מפי מורים פרטיים ; השכלה גבוהה בביה"ס הגבוה למשפט ולכלכלה בתל-אביב, ביה"ס הגבוה לתיאולוגיה ולפילוסופיה; ברגנסבורג ואוניברסיטת מינכן, בה הוכתר: ד"ר לפילוסופיה, בציון "מאגנה קום לאודה" (טוב מאד); בעל היתר הוראה קבוע מטעם משרד החינוך לתנ"ך, לתלמוד, להיסטוריה ולספרות עברית.
עלה לארץ בשנת 1936.
בשנת 1947 נשא לאשה את הגב' פנינה בת יצ חק-אלחנן (הכהן) כגן .
פקיד בחברת החשמל בחיפה; פעיל בחיפה בהגנה ובמועצות נוער של הקהק"ל ; "כופר הישוב"; האגוד למען תוצרת הארץ; חבל ימי לישראל ומכבי ; ראש קן "הנוער הציוני" ונציגו בועד הציונים הכלליים בחיפה, אח"כ ראש חוג הנוער המדינתי שליד מפלגת המדינה העברית בחיפה.
מראשוני המתנדבים לצבא הבריטי במלחמת העולם השניה.
מזכיר ועד סוללת תותחנים בבריגדה ונציגה בועד הבריגדה, מזכיר מערכת "ניב התותחן" בצבא הבריטי ולאחר החזית עורך "הד הסוללה" בבריגדה; משליחי הבריגדה הבלתי לגאליים במחנות העצורים (בשם משה הלפרין ).
בשוב הרביזיוניסטים להסתדרות הציונית לאחר איחודם עם המדינתיים, שליח ההנהלה העולמית של