עבד כפועל חקלאי במושבה ואחר-כך בתעשיית אבן וסיד.
היה חבר מזכירות מועצת הפועלים במושבה.
היה פעיל בעליה ב', העליה הבלתי ליגלית.
בשנת 1943 נשא לאשה את מזל בת עמרם מסוורי. חבר מרכז מפא"י.
חבר מרכז השלטון המקומי.
חבר בוועד למען החייל.
אח במיסדר בני-ברית "אדולף קראוס" מספר 689 (נוסדה בשנת 1911) בזכרון-יעקב.
חבר באגודת רוטרי.
ביום 22 לדצמבר נבחר לראש המועצה המקומית בזכרון-יעקב.
כל השנים היה חבר פעיל בהגנה. שירת בנוטרות ובצה"ל.
צאצאיו: אילנה אשת שאול לוי (בקיבוץ אפיקים) ; אורנה; אבשלום; אורלי.
בנימין עדין (איידלמן)
נולד בירושלים העתיקה, ט"ו אב תרס"ג (8.8.03).
לאביו ר' יעקב איידלמן-הכהן (תלמיד חכם, מתלמידי ישיבת סלאבודקה ברוסיה. היה מלמד בתלמוד תורה "עץ-חיים", ולאחר תקופת-מה עבר להוראה פרטית. ידע לחנך את תלמידיו בלי להרים עליהם יד וכך שמרו על משמעת טובה בלימודיהם) ולאמו חיה בת אברהם. קיבל חינוך מסורתי מאביו המורה. היה מקשיב לדברי תורתו ובהיותו בן 4 כבר ידע להשיב על שאלות שהופנו לתלמידים המבוגרים.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) נפטר אביו והוא קרוב לבר-מצוה, ומאחר שאמו נשארה אלמנה מטופלת בילדים וללא פרנסה, הכניסה אותו בעל כורחו לבית היתומים "דיסקין". לאחר ששה חודשים של סבל במוסד, בו לא מצא מרגוע לנפשו, קם לילה אחד בחצות, טיפס מעל שער המוסד וברח, וברגל הגיע מירושלים לפתח-תקוה שמצבה הכלכלי הורע אחרי שנסגרו דרכי היצוא לתפוחי הזהב וכו'. במושבה קיבל אותו תחת חסותו ידידו הטוב של אביו ז"ל, מר זיסרמן, שאף הוא עסק בהוראה. הציע לו שילמד אצלו תורה וביחד עם לימודיו יעבוד. אך מר זיסרמן לא ראה בעין טובה עבודתו של נער כה צעיר. וקיבל אותו ללימודים והיה סמוך על שולחנו בשבתות ובמועדים, ובימי חול היה סמוך על שולחנן של משפחות אחרות שקבלוהו כבן למשפחתם, דבר שהיה מקובל בימים ההם בישוב הישן. ברבות הימים גברו געגועיו למשפחתו בירושלים, מצא עבודה בגן ביתהספר והזמין את אמו ואחיו לבוא ולגור בפתחתקוה. נענו להצעתו, היות ובירושלים היה מחסור גדול במזונות, מתו רבים מרעב, מטיפוס הבטן והבהרות, מחולירע וכיו"ב. במושבה השיגו לחם (כי יבול החטה לא נפגע ביותר), תפוחי זהב, ענבים, ירקות וכו' והתושבים יכלו להסתדר. הם הסתדרו בחדר אחד, ואמו שמחה שבנה חדל להיות "קעסט קינד" (סמוך על שולחן אחרים). מצבם החומרי היה קשה אבל הוא ואחיו השיגו כל מיני עבודות לפרנסתם.
בראשית חורף 1917 נשברה חזית הצבא התורכי והגרמני בדרום הארץ.
בשנת 1918 התגייס לגדוד העברי הראשון ליהודה, מספר 40 ר.פ., וטרם מלאו לו 15 שנים (הוסיף בבקשתו כמה שנים בכדי שיקבלו אותו לגדוד), סמך על אחיו הגדול ממנו שידאג לפרנסת המשפחה. ברגע האחרון נסתבר למגייסים שהוא צעיר מדי ונפסל בשל כך. מפקד הבריגדה, שהיה בדרכו ללשכת הגיוס עצר אותו ושאל: מדוע אתה עונד סרט של מגוייס ומצב רוחך עגום ? ענה לו שנכשל אך ורק בגלל גילו. המפקד ניגש עמו אל הקצין הממונה על הגיוס, ביקש ממנו לגייסו והבטיח לקחת אותו תחת פיקוחו האישי. המפקד התרשם מרצונו העז להתגייס על אף גילו הצעיר.
שירת כחייל שנתיים ומחצית השנה עד ששוחרר.
תחילה עבד בחייטות ביפו ולאחר תקופה קצרה עבר ללמוד נהגות אצל אפרים הלפרין (ראה כרך ג', עמוד 1439) מהראשונים שקיבל יחד עם חברו צבי גראף (ראה כרך שמיני, עמוד 3175) את הזכיון לשירות דילז'נסים בין המושבה פתח-תקוה ובין יפו ואח"כ גם לזכרון-יעקב. אחרי המלחמה העולמית הראשונה הביא מכוניות משומשות מהצבא הבריטי ממצרים, תיקן ושיכלל אותן לשירות האוטובוסים בת"א ויפו, אליה הכניס את עוזרו מנשה לוי שגידלו בביתו וכך נוצרה אח"כ "המעביר" בעלת הזכיון לשירות האוטובוסים בתל-אביב ובשנת תש"ח (1948) התמזגה חברה זו עם שרות התחבורה "אחוד-רגב" מפתח-תקוה ו"רגב" לשרות רמת-גןבני-ברק ותל-אביב לחברת "דן".
למד נהגות וגם מכונאות כללית.
בראשון למאי 1921 כשפרצו מהומות הדמים ביפו ובארץ, נסע יחד עם כמה מחבריו (קובלנץ והאחים