עיוור לנסוע חינם ובחגיהם ניתנה אפשרות נסיעה חינם לילדיהם ובכך משכו גם את ההורים לנסוע עמם. ובימי המאורעות של שנת 1939 (תרפ"ט) היה ידוע לכל הנוסע עמו, שלא יפגע, שכן לא ידו במכוניתו.
בתשלום סמלי בלבד, הוא מסיע את חברי ההגנה הצעירים לסדרת אימונים מטעם ה"הגנה". מדי יום ששי אחה"צ הביא אותם לקרית ענבים ומדי מוצאי שבת החזיר אותם לביתם.
ידידותו עם השוטרים הבריטים בסביבה עזרה רבות להגנה, כי היה מזמין אותם לביתו לשתיה ובינתיים אפשר היה להעביר את הנשק הדרוש. במשטרה שתחנתה היתה במורד המושב, כיהן אז סרג'נט פיט ועמו אפשר היה למצוא שפה משותפת בכל הענינים. כל אלה ששירתו אז במשטרה ידעו, כי ביתו של "בן" (כך כינו אותו בזמנו. בנימין קצרו ל"בן") פתוח בפניהם ובזכות שליטתו בשפה האנגלית יכול היה לקשור את קשרי הידידות שהיו דרושים אז.
בשנת 1944 השתלטה "אגד" על הקו שלו והיתה אוספת נוסעים, נאלץ לסדר עמה הסכם, ומכר להם 55% מזכויותיו. הם הכשילו את ההסכם והוא נאלץ, לדאבון לבו להעביר להם את מלוא זכותו לקו התחבורה בהרי יהודה, בו השקיע במשך שנים עבודה מפרכת וכספים רבים.
יחד עם שני חברים הקימו מחצבה בהרי הקסטל. את האדמה קבלו בחכירה מבעליהם הערבים ואח"כ הצליחו לקנות את האדמה. הצליחו בהכנת החצץ ובתוצרת הכבשנים, ביחד עם 4 שותפים נוספים. במפעל העסיק 5 פועלים ערבים מבני משפחת בעלי הקרקע שהכניסו בחוזה את התנאי הזה, והשאר 28 פועלים היו פועלים יהודים. "סולל בונה" שהיה מחזיק מחצבה בסביבה דרש שיפטרו את 5 הפועלים הערבים, בו בזמן, שבמחצבה של "סולל בונה" עבדו מספר פועלים ערבים. "האיגוד למען תוצרת הארץ" היה לצדם של "סולל בונה" והוא נאלץ לסגור את המחצבה.
היה חבר מושב מוצא עלית משנת 1936 עד 1947, ועבר לגור לירושלים.
קנה ממר וולף בסכום של 500 לא"י את הזכות להובלת חבילות ל"הדסה" בהר הצופים, ומאחר שתנאי התשלום היו טובים למדדי והעבודה השתלמה יפה, נראה עתיד ורוד לו ולמשפחתו. חלפו רק חודשיים ימים לאחר התחלת עבודתו פרצו התקפות שיטתיות של הערבים שהפכו למלחמה תוקפנית, שלב ראשון לקראת מלחמת השחרור . כל מכונית שעלתה להר הצופים נורתה בדרך, מה שמנע מיהודים רבים לעלות להר. כתוצאה מכך הוטלה עליו הובלת כל המצרכים ל"הדסה" מכיון שלא נרתע מלהמשיך בעבודה, שעה שאחרים נטשוה. עבוד תו היתה, איפוא, יותר בגדר התנדבות מאשר עבודה בשכר . ידע כי אין זו שעה מתאימה למאבק על שכר, העיקר הוא להעלות להר הצופים את הדרוש, על אף הסכנות שהיו אורבות בגישה לבית-החולים.
כאשר העיריה הפסיקה לפנות את האשפה מביתהחולים, לקח על עצמו גם תפקיד זה.
עזר לד"ר שולוב , מנהל גן החיות, בהעברת החיות למקום מבטחים. כמו כן העביר העירה את החיות של בית הספר לרפואה.
למרות סכנת הדרכים מלא את כל התפקידים ברצון ובאהבה. כל העת נסע למעשה יחידי בדרך להר הצופים וחזרה ולא פעם ירו עליו משיך ג'ארח וגם מכיוון הכפר "נביא סמואל".
בגבור הסכנה ניתנה הוראה שלא להרשות לו לעלות לבדו ולצרף מכוניות מספר שתעלנה יחדיו. היות והתנגד, אחרי שהיה עליו לאסוף את המצרכים השונים מכל מיני מקומות בעיר ולא היה יכול להתאים את זמנו לזמן עליית השיירה, וכדי לבצוע הלכה למעשה הוראה זו, סגרו את השער ליד תחנת הקמח במאה שערים, מקום שם נערכה בקורת היציאה והכניסה, אך הוא בשלו. למרות ההוראות ולמרות סגירת השער, הצליח להגיע בגפו וללא שיירה להר הצופים. בראותם כי לא יוכלו לו החליטו לשריין את המכונית על חשבון "הדסה" וכך איפשרו לו לנסוע גם ללא שיירות. הצליח לעבור תמיד את כל המכשולים שהערבים הניחו בכביש. אם פוצצו את הגשר, מצא דרך להגיע בלי הגשר וכו', אף שסכנה היתה תמיד צפויה לחייו.
מבצע יחיד הוכיח ימים מספר לפני חג הפסח בהעברת אוכל לבית החולים, רפואות וכן מצות לפסח. אושרה העברת מצרכי אוכל ורפואות ללא הגבלה ותחת שמירתם של הבריטים עצמם. היה צורך בעוד שני נהגים להעברת המכוניות לצרכי הנסיעה. בשער מנדלבאום כבר חיכו להם הבריטים שהודיעו, כי הערבים יתירו להם לעלות רק לאחר שיבדקו, אם אמנם מצרכי מזון ורפואות בלבד מועברים להר. שני הנהגים האחרים נבהלו מהתנאי שהועמד בפניהם, הם התקשרו עם מפקד ה"הגנה'' וגם הוא התנגד והורה להם לשוב על עקבותיהם. כרגיל התעקש הוא לבצע את אשר תיכנן. התקשר טלפונית משער מנדלבאום אל מפקד ה"הגנה" והסביר לו, כי מאחר שהוא בעצמו העמיס את המצרכים על המכונית אינו חושש כי תיערך ביקורת. במכונית נמצאים מצרכי אוכל ורפואות, ומאחר שלמעלה בהר הצופים נמצאים 700 איש ואשה המצפים למצרכים המיוחדים כדי לחוג את ליל הסדר, לכן הוא מבקש ממנו לאפשר לו לעבור את הביקורת ולעלות. על כך השיב לו, כי אין הוא רוצה שתיערך ביקורת, שכן היא תשמש תקדים לבאות. הוא בשלו ובנימין בשלו. ולבסוף ראה כי לא יוכל לו והודיע לו כי האחריות לנסיעתו זו ולכל העלול לקרות לו תהיה עליו וכי עליו לחתום על כך לפני יציאתו. חתם על פתק קטן שניתן לו: "אני אחראי על הנסיעה הזאת ולא אחר". יצא לדרך כשלפניו נוסע ג'יפ ובו קצין וחיילים בריטיים. כשהגיעו ליד המסגד שבדרך על יד קבר שמעון הצדיק, חכה להם