משנת 1950 בשירות משרד החינוך והתרבות של מדינת ישראל.
השתתף כמה פעמים בכינוסים פדגוגיים ופסיכולוגיים בין-לאומיים: ברן, סטוקהולם, גטבורג, ניו-דלהי, ג'נבה. בשני האחרונים כנציג רשמי של מדינת ישראל.
במייסדי החברה הישראלית לפסיכולוגיה. חבר הועד הארצי ושנה אחת יו"ר הועד הארצי, שנתיים יו"ר הועד של סניף ירושלים.
משנת תרצ"ז (1937) עד שנת תש"ב (1942) חבר מועצת המורים למען הקהק"ל.
חבר בועדות למונחי חינוך ופסיכולוגיה שליד האקדמיה ללשון העברית.
חבר המחלקה להוצאות ספרותיות של מרכז המורים.
חבר המרכז לחינוך ותרבות של הסתדרות העובדים הכללית.
בשנים 1956-59 ובשנים 1965-66 מנהל המחלקה להכשרת מורים והשתלמותם.
פסיכולוג. עורך האנציקלופדיה החינוכית.
מפקח על בתי מדרש למורים במשרד החינוך והתרבות, מדינת ישראל.
ראשית כתיבתו היתה בעלונים של "השומר הצעיר" ולאחר מכן בעתונים וכתבי-עת, בעברית ובלשונות אחרות, בעיקר בבעיות פסיכולוגיה וחינוך.
פירסם ספרים: "מקורות להיסטוריה ישראלית לשימוש בתי-ספר תיכוניים" (א-ב, ווארשה, תרפ"ח-ט); "המחשבה החינוכית של יהדות פולניה לאור הספרות הפדגוגית והפסיכולוגית (1939); "הפסיכולוגיה של שנות הילדות האחרונות" (תש"ו ואילך); "תולדות הרעיון המדיני, ילקוט מקורות" (תש"ט ואילך); "פסיכולוגיה של גיל ההתבגרות" (תשי"ב, ולפני כן יצא בתש"ה).
בקיצור ובסטנסיל: "הנטיה המקצועית של תלמידי בתי החינוך" (תשי"ג).
ערך סידרת הספרים: "שעלים" (בעניני חינוך) והסידרה "מקראות פדגוגיות" (לתלמידי בתי המדרש למורים).
בתרגומים של ספרי פסיכולוגיה לעברית וכן היה (עם דב סדן, ראה כרך ג', עמוד 1355) בין עורכי הקובץ לזכר ד"ר מרדכי זאב ברוידה (ראה כרך עשירי, עמוד 3632).
היה חבר ההגנה עד קום המדינה.
צאצאיו: עמינדב, דלית.
יעקב רחביה (רחבלסקי)
נולד במקרוב (רוסיה), כ"ב תשרי תרנ"ו (4.10.1896).
לאביו ראובן רחבלסקי ולאמו חיה בת משה דוד פולישוק. קיבל חינוך מסורתי וכללי בעיירה מקרוב ברוסיה.
בשנת 1911 היגר לארצות הברית.
לשם מחיתו והוצאותיו היה מחלק עתונים והמשיך את לימודיו בבית ספר תיכון ואח"כ עבד בבית מרקחת והתכונן להמשיך במקצוע זה.
בשנת 1917 נפגש בשיקגו עם יצחק בן-צבי ז"ל (אח"כ נשיאה השני של מדינת ישראל) שיחד עם דוד בן-גוריון היו ממייסדי הגדוד, התגייס לגדוד העברי האמריקאי וכך הגיע לא"י.
בשנת 1920 עם פרוץ המאורעות נתמנה ע"י זאב ז'בוטינסקי למפקד כיתה להגנת שכונת מאה שערים בירושלים.
עם שחרורו מהגדוד העברי בשנת 1919 נתקבל בביה"ס מקוה ישראל, אבל כששמע שהשלטון המנדטורי מחפש קבוצת צעירים יהודים לעבודת הטלפון הסכים ביום 9 לפברואר 1920 יחד עם כמה מחבריו ממשוחררי הגדוד העברי, לעבוד בדאר במחלקת הטלפון והטלגרף של ממשלת המנדט בירושלים, והמשיך במחלקה זו עד סוף 1965.
בשנת 1922 נשא לאשה את פנינה בת אריה אב רמוביץ. מהקבוצה הנ"ל גדל צוות עובדי טלפון יהודים אשר היה מוכן למלא את כל התפקידים עם קום המדינה.
בשנות המאורעות 1936-39 גרמו הכנופיות הערביות חבלות קשות ברשת הטלפון מדי לילה. עשה את כל המאמצים לקיים את הקשר בין הערים והמושבות והקיבוצים היהודיים בארץ. בפעולות אלה נפצע ע"י כנופית פורעים בשנת 1938 ביפו שתקפו את מכוניתו.
בשנת 1939 הוענק לו ע"י הממשלה הבריטית אות ההצטיינות הגדול מ.ב.א.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה החליטה המפקדה הצבאית הבריטית לקשר את הבסיסים שלה ע"י כביל טלפון תת-קרקעי ממצרים ועד סוריה דרך א"י. המשימה בחלקה הוטלה עליו, והיא הנחת כביל תת-קרקעי מעסלוג (רביבים) דרך בארשבע-עזה-רמלה ומכאן הסתעפות לירושלים וחי