הגיע לאלכסנדריה של מצרים, למחנה הפליטים "מאפרוזה" על שפת הים. עם התעוררות התנועה של ה"לגיון העברי" בפיקודו של יוסף טרומפלדור התנדב לבריגדה בגליפולי. בקיץ 1915 השתחרר והיגר לאמריקה.
בשנת 1917 נשא לאשה את חנה בת צבי ניסנזון. צעיר לימים היה כאשר התחיל לכתוב שירים. שירו הראשון נדפס בשנת 1909, בקובץ "סיון" שהופיע בווילנה. השתתף ב"הפרחים" בעריכת מ. בן אליעזר - ורשה.
בוורשה עבד במערכת ה"מאמענט", פירסם סריה של שירים בקובץ "ניסן".
באמריקה היה מן הראשונים לכתיבת שירים מחיי ארץ-ישראל העובדת. שיריו נקבצו בספרו הראשון "קאראוואנען" (אורחות).
כתב בעתונים רבים שירים, מסות ומאמרים, שסייעו להפצת רעיון הציונות וארץ-ישראל העובדת.
קיבל פרסים : ב-1941 - "פרס-למד", ניו-יורק ; ב-1942 - "פרס דזואיש וועלפעיר באארד"; ב1964 - "פרס יעקב פיכמן" - ישראל; ב-1947 פרס-לייוויק - פריז.
פעיל במוסד הפערבאנד בניו-יורק.
עד עתה הופיעו ספריו באידיש: קאראוואנען (1918); דער רויטער פאדעם (1927) ; לויטער איז דער אלטער קוואל (1940); יעקבס געצעלטן (1945); גילדענע שקיעה (1959); וואך איז דער סטעפ (1963); אין שפעטן נאכזומער ; פאר קליין און גרויס (1920); ווייסע שטאט (1953); עדה'ס לידערבוך (1934) ; געטראכט מיט עברי-טייטש (1942) ; די דריי ריזן (1938).
בעברית: שנות ראשית (1952); קריה לבנה (1960); ממעינות קדומים (1968); בעקבות הגאולה (1968).
בעל טור שבועי בעתון "מארגען זשורנאלטאג" בניו-יורק במשך 40 שנה "על המאזניים".
צאצאיו: צבי, עדה אשת פרופ' ברוך לאפין.
יוסף קלארמן
נולד בבוסקו-זדרוי (פולין), י"ד תשרי תר"ע (29.9.1909).
לאביו שמואל אליעזר קלארמן ולאמו בלה רב קה לבית ווינציגסטר. קיבל בילדותו חינוך מסורתי. סיים סמינר למורים ועסק בהוראה ובעתונאות.
השתתף בעתונים "דאר היום" (ירושלים), "הצפירה", "היום", "היינט" ו"מאמענט" (ווארשה). פרסם מאמרים בכתבי עת שונים: בעברית, אידיש ופולנית.
בימי נעוריו השתייך לתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1926 היה ממארגני התנועה הרביזיוניסטית ותנועת הנוער בית"ר על שם יוסף טרומפלדור (ראה כרך רביעי, עמוד 1588) בפולין.
בשנת 1934 נבחר בועידת הרביזיוניסטים בפולין כחבר ההנהלה הארצית, ומאז שימש כמזכיר הכללי של הצה"ר בפולין וכסגן יושב ראש שלה עד פרוץ המלחמה העולמית השניה והיה מעוזריו הקרובים של זאב ז'בוטינסקי (ראה כרך שמיני, עמוד 3017).
היה סגן יו"ר העורך הראשי של העתון "אונזער וועלט " בהשתתפות ז'בוטינסקי (בטאון האכזקוטיבה העולמית של הצה"ר).
בשנים 1934-35 ביקר בארץ בשליחות ז'בוטינס קי אל הרב א. י. הכהן קוק זצ"ל, רבה הראשי של א"י בירושלים וכן להשתתף בועידה השניה של הסתדרות העובדים הלאומית.
עם סיום שליחותו חזר לתפקידיו בפולין, ועם פרוץ המלחמה העולמית השניה נמלט משם והצליח להגיע לארץ בהתחלת שנת 1940.
עם הגיעו נבחר כיו"ר הועד העליון של הצ"ח (ההסתדרות הציונית החדשה) וכנציגה שימש חבר הנשיאות של ועד ההצלה ליהדות אירופה, מוסד הסוכנות היהודית, בראשותו של יצחק גרינבוים (ראה כרך ראשון, עמוד 211).
בתוקף תפקידו יצא בשנת 1943 לתורכיה ושם עסק כשנה ומחצה בפעולת ההצלה מארצות אירופה ובעיקר - מארצות הבלקן.
בשלהי שנת 1944 סמוך ליציאת הצבא הגרמני מבולגריה, נתקבל בסופיה (בולגריה) על-ידי שרי הממשלה, אתם ניהל משא ומתן בדבר מתן היתר לפעולה ציונית ויציאת היהודים לא"י. פעולה שנסתיימה בהצלחה.
משם עבר לבוקרשט, סמוך אחרי ההפיכה ברומניה, ונתקבל על-ידי המלך, ראש הממשלה, שר החוץ ויתר חברי הממשלה, אשר אתם דן על מתן היתר לפעולה הציונית ויציאת היהודים מרומניה לא"י. המשימה הוכתרה בהצלחה, והודות לפעולתו