לתחילתו. אך בפליטונים הספרותיים שלו בעברית היתה משום התרפסות על מרחב - אמנות שבמרחב גדול, והגעגועים על האמנות וממשות החיים הרחיקו מרחב זה עוד יותר. הוא היה מטבע ברייתו אוניברסליסט מאוהב וביישן, מאוהב וביי" שן בחיים ובאהבה ובאמנות, אך נידון בכל התחומים האלה להגבלה טראגית בד' אמות צרות של בדידות מחרישה. הוא היה בעיקרו מן המסוגלים, מן המיועדים, אלא שלא היה בכוחו, או שנשלל ממנו הכוח, לסגל לעצמו את סגולותיו ולהועיד את עצמו ליעודו.
נפטר בתל-אביב לאחר מחלה ממושכת, אור ליום י"ג באב תשכ"ז (19.8.1967).
בתו נעמי (לאמה אריקה חייבי) .
רוחמה גורודיסקי
נולדה בגורודוק מחוז וילנה (רוסיה), בשנת תרמ"ט (1889).
לאביה נחום הורביץ ולאמה זלטה לבית סלפמאן. קיבלה חינוך עברי וציוני בבית.
היתה פעילה בעבודה צבורית הקשורה בארגונים ציוניים.
בשנת תרע"א (1911) עלתה לארץ. באותה שנה נישאה למאיר גורודיסקי ברחובות (ראה כרך ה', עמוד 2105).
היתה מורה בבית הספר העממי ע"ש משה סמי לנסקי ברחובות.
היתה פעילה באגודה לעזרת חולי הרוח בת"א וברחובות מיום שנוסדה האגודה בשנת 1929 בתור מוסד ארצי המגיש עזרה למוכי הגורל הזקוקים לה.
התמסרה והקדישה מזמנה למפעל זה באסוף תרומות.
בשנת 1938 נשלחה מטעם הועד של האגודה הנ"ל לחו"ל לשם אוסף תרומות להחזקת המפעל.
פעילה במועצת אגודת "מרגוע ישראל" - בית אבות, בעיקר בועדת בנין ומפעלים, בשכונת "מורשה" ברמת השרון.
צאצאיה : יצחק ז"ל ; רעיה אשת מיקרדו לשה, שמואל נחום.
נסים עוזיאל
נולד בטקירדה (תורכיה), כ"ח אדר תרנ"ה (16.3.1895).
לאביו יהודה עוזיאל ולאמו זימבול בת בנימין בכר. קיבל חינוך כללי בבית ספר עממי של ה"אליאנס".
משנת 1912 מלח באנית סוחר.
בשנת 1913 הגיע לברזיל ועבד במקצועו באניות סוחר.
בשנת 1916 הגיע לניו-יורק. שם, בשנת 1917, התגייס לגדוד היהודי האמריקאי לא"י.
אחרי שהשתחרר, חזר לתורכיה לביקור משפחתו, ובשנת 1920 חזר לארץ והתישב בה.
עבד בשמירה במושבה ימה (יבניאל) מטעם החלוץ.
בשנת 1920 בתקופה שעבד בכביש טבריה-צמח, קדחו רוב חבריו שהיו חברים בקבוצת עולים "בלתי ליגליים". החליטו להחליף אויר ועברו לירושלים להשיג שם עבודה. בתחנת הרכבת בלוד מצא שוטר ערבי ברשותו של אחד החברים שמיכה צבאית, שהיתה אסורה בהחזקה לאזרח ורצה לאסרו. נסים שעוד היה לבוש מדים מהצבא הבריטי (אחרי שח רורו מהגדוד העברי) ניסה להגן על חברו שידע לדבר רוסית ולא הבין את שפתו של השוטר הערבי. השוטר האשים את נמיפ בהתערבות בעניני המשטרה ועצר את שניהם. בדרכם למשרד המשטרה סיפר לו חברו שיש ברשותו אקדח. הציע לו "להפטר" ממנו וזרק אותו בדרך. אותו יום היה שבת. לכן ישבו במעצר עד יום שני בבוקר. הובאו לפני המושל והשוטר הגיש את תביעתו. המושל הכיר אותו, היות והוא טיפל בשחרורו מהצבא הבריטי אחרי שמלחמת העולם הראשונה נגמרה, והודות להתערבותו הורשה להשאר בארץ בקרב בני משפחתו ולא להש