גורשה ובחלקה המכריע הושמדה, העמידה את יוצאי לטביה בארץ לפני התפקיד לעזור לאחיהם שגורשו מלטביה ואחר כך כאשר חלק מהם חזר, על ידי מתן עזרה וסיוע לאלה הנמצאים בחו"ל ולהקל את קליטת העולים שהחלו להגיע לארץ בכל מיני דרכים.
זו היתה ונשארת עד היום עבודתו הציבורית ב"איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה" בישראל. לא פה המקום להביא סיכומים של עבודה זו. אבל אפשר לקבוע שעלה בידי כמה עסקנים להקים איגוד המיוסד כולו על התנדבות, - רקע שאליו היה רגיל בחו"ל, - עבודה שקטה ופעילה במתן עזרה ליהודי לטביה ברוסיה וסיוע בהלואות קונסטרוקטיביות לעולים החדשים.
השמדת חלקה הגדול של יהדות לטביה העמידה בפני איגוד יוצאי לטביה את התפקיד להנצחת זכרם של קרבנות השואה לא רק ע"י מצבה בהר ציון אלא על ידי ספר, בו יסופר מה היה השבט הזה ביהדות רוסיה ששמו וזכרו עלולים להימחק מההיסטוריה היהודית.
כך בשל הרעיון של הספר "יהדות לטביה" שהופיע בתל-אביב, בשנת תשי"ג. הדבר לא היה קל. בשנת 1948 על ידי פרוספקט מפורט על תוכן הספר עלה בידיו ובידי חבריו לגמור אותו רק כעבור 5 שנים. היום, כאשר עברו כמעט 15 שנד. מיום הופעתו יש לקבוע שהרעיון היסודי, דהיינו: לתת חומר על ידי אלה שפעלו בזמנו ביהדות לטביה, לקבץ את העובדות ואת רישומיהן ובצורה זו לקבל תמונה על חיים יהודיים שאינם עוד, - היה נכון. חלק מהמשתתפים בקובץ כבר אינם היום בחיים.
היה אחד משלושת העורכים של הקובץ, יחד עם ב. אליאב ואל. קרמר. פרט לאיסוף החומר כתב בקובץ את המאמרים הבאים : 1) "יהודי לטביה במספרים", 2) "העתונות היהודית בלטביה", 3) "קופת-החולים היהודית", "הועד המרכזי של הקהילות" ("צע-ועד"), וכמה רשימות קטנות לזכר עסקנים נעדרים.
הספר הזה נתן אמנם חומר רב על "תקופת לטביה העצמאית" אבל לא נתן את ההיסטוריה רבת הסבל של היאחזות של יהודים ופלכים קורלאנד וליפלאנד - היאחזות יוצאת דופן מכיון שהפלכים האלה, - שהם רוב הטריטוריה הלטבית, - היו "מחוץ לתחום".
החליט שיש לתת היסטוריה זו. בזמן לימוד החומר נתקל בין היתר כהיסטוריון ראובן יוסף וואומינ דרבר, שפירסם בשנת 1853 ספר ראשון על יהודי קורלאנד וריגה.
פרסם עליו מאמר ב"העבר", חוברת י"א תחת השם: "ההיסטוריון הראשון של יהודי ליפלאנד וקורלאנד". בשנת 1961, אחרי עבודה של שנתיים פרסם את ספרו "פרקים בתולדות יהדות לטביה" (תל אביב, הוצאת "רשפים", הכולל את ההיסטוריה של יהודי לטביה מאז הופעתם במאה הי"ז בלטביה ועד לשנת 1918 - זמן הכרזתה של לטביה העצמאית).
המאמר שפורסם כדלעיל על ר. י. וואומינדרבר נכלל בספר כנספח תוך ביאוגרפיות של יתר האנשים שעסקו בהיסטוריה של יהודי לטביה.
בשנת 1962 נפטר הרב ד"ר מרדכי נורוק (ראה כרך ד', עמוד 1566), אחד הדמויות הבולטות בציבוריות הלטבית, שתפס מקום נכבד בציונות, ביהדות העולמית, ובארץ בה היה חבר הכנסת הראשונה וכל יתר הכנסיות עד יום פטירתו.
התארגן ועד ציבורי כדי להוציא ספר זכרון לזכרו. הספר "זכר מרדכי" הופיע בשנת תשכ"ז. העורכים היו א. טרטקובר, יצחק רפאל ומנדל בובה. כתב בספר גם מאמר על הנושא "מ. נורוק בישראל". אחרי שפרסם את ספרו "פרקים בתולדות יהדות לטביה", הודגשה בכמה מאמרי הערכה הדעה שלספר צריך להיות המשך, - דהיינו - תקופת לטביה העצמאית. אין לו עדיין המצב הנפשי לעסוק בהכנת עבודה זו שצריכה להיות צמודה בפרק השואה שעברה על יהודי לטביה. בינתיים החליט לכתוב על אישים ופעלים, מאורעות או מקומות הקשורים בצורה זו או אחרת עם לטביה: 1) פרסם בחוברת י"ד של "העבר" משא על חבר הסיים בלטביה "מרדכי דובין". 2) לפי יזמת "המוסיאון למסים" כתב עבודה מקיפה על "הגבלות, מסים והיטלים על יהודי לטביה החל מהמאה הי"ז". בגלל היקפו לא יכול המאמר להיכנס ל"רבעון לעניני מסים" המופיע בקביעות על יד "המוסיאון" אלא יכנס לקובץ מיוחד המוקדש לעניני מסים מיוחדים בקהילות שונות בתפוצה, בהתאם למכתב שקיבל מהמוסיאון. בינתיים פורסם המאמר בחוברת (53) 4, כסלו תשכ"ח, "גשר" - רבעון ההנהלה הישראלית של הקונגרס היהודי העולמי. 3) כתב עוד שתי עבודות שעדיין לא עלה בידו לפרסם: א. מונוגרפיה מפורטת על י. ח. טביוב, העתונאי, המורה והמתרגם. טביוב בא לריגה בגיל רך. חי רוב ימיו וגם נפטר בריגה. ב. מאמר על תזכיר שהוגש לסנטור דרזבין בשנת 1800 על ידי רופא יהודי מקרלסבקה, עם תיאור של התקופה ומצב היהודים.
בנותיו (מאשתו הראשונה): חנה (חברה ומורה בקיבוץ גנוסר); שולמית אשת פרץ בייר (קצין בחיל הים).
יעקב וינר
ידוע בשם "הדוד יאשה".
נוסד בסרביה (רוסיה), ט"ז כסלו תרמ"ט (20.12.1888).
לאביו שמואל וינר ולאמו רבקה בת זאב מיל שטיין.
קיבל חינוך מסורתי וכללי.
היה חקלאי ומגדל טבק בבסרביה.