עבד כפועל חקלאי, וחלה בקדחת.
כשבאה המשפחה לארץ בתרע"ג (1913), מצאה אותו בבית החולים ביפו לאחר מלאריה קשה.
עבד אחר כך כפועל בנין בתל-אביב, והשתתף בבנינו של בית החולים הראשון בתל-אביב, ברחוב בלפור, תחת הנהלתו של מאיר רוגוב. עם גרוש נתיני רוסיה בשנת 1914, בכניסתה של טורקיה למלחמה, גורש למצרים והיה בין הנוטרים בגבארי, שהיוו לאחר מכן את הגרעין לגדוד נהגי הפרדות.
הוחזר לארץ עוד לפני שביתת הנשק כחולה אנוש.
נפטר בתל-אביב בי"א טבת תר"פ (2.1.1920) ונקבר בבית הקברות הישן בתל-אביב.
יצחק בדר
נולד בכפר גרושקה, פלך פודוליה (אוקראינה), כ"ח אייר תרס"ה (20.5.1905).
לאביו דוד בדר (עלה לארץ בשנת 1906. מעסקני תנועת העבודה, שדאג לרבים בחייהם ובמותם ע"י ועדת "ציון", שמטרתה היתה להקים מצבות לחברים נעדרים, חללי השמירה וההגנה ואריכת אזכרות וכו', ראה כרך א' עמודים 200-199) ולאמו הניה חיה בת יעקב ארמר (התגרשו בשנת 1908 בגלל ציונותו ואי רצונו לחזור לרוסיה. והיא, בגלל סירובם של הוריה לעלות לא"י, היות ולפי דעתם צריך היה לחכות לביאת המשיח, בפקודת הרבי).
קיבל חינוך מסורתי ועממי.
ב-15 באוקטובר 1922 עלה לארץ.
עבד בתור חקלאי, אח"כ עבד בנגרות, זגג, עגלון מוביל נפט.
היה מהנהגים הראשונים שנהג במונית ואוטובוסים בתל-אביב.
היה מראשוני המתישבים במושב "בית עובד" על יד המושבה נס-ציונה.
בשנת 1926 נשא לאשה את טובה (דובריש) בת אליהו בלנק, מיעדיניץ בסרביה (נפטרה במושבה נס-ציונה, א' תשרי תשכ"ח - 5.10.67).
חבר בחבר השופטים במועצת פועלי נס-ציונה.
הקים "שכונת בדר" בנס-ציונה.
בעל מוסך ותחנת שרות למכוניות.
בניו: אליהו, יעקב, מרדכי. יש לו 8 נכדים. הבכור בהם על שם אביו דוד בדר ז"ל.
חנה סופין
נולדה במוהילוב (רוסיה הלבנה) בשנת תר"מ (1880).
לאביה ר' לוי יצחק סופין. למודת עוני מנעוריה. מבית הוריה, אנשי עבודה ועמל, הגיעה לאוניברסיטה; חובשת-מיילדת.
היתה חברה לס.ס. (מפלגת פועלים ציוניתסוציאליסטית).
עלתה לארץ בשנת תרע"ב (1912).
עבדה כאחות בבית-החולים "שערי צדק" ביפו.
חברה לקבוצת הפועלים בבאר-טוביה (קוסטינה).
מנהלת מעון-היתומות בצפת לאחר מלחמת העולם הראשונה.
מהעובדות הראשונות בקופת-חולים.
נקראה לעזרה ראשונה בצפת מיד לאחר המאורעות שם.
היתה חברה ל"פלוגת הכובש" בכפר-סבא.
בכל הדרך הארוכה הזאת - ובתוכה ימי המלחמה העולמית - לא ידעה ליאות ומנוחה. ידיה מלאות תמיד עבודה, אמונות לסדר. תמיד עמדה הכן לפעולה, לעזרה, בצריף ובאוהל, ליד הכביש ובמחנה, בכל התחנות שבדרך ציבור הפועלים בארץ, תמיד על המשמר.
נפטרה בתל-אביב, י"ג בתשרי תרצ"א (5.10.1930) והובאה לקבורה בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל-אביב.