כשנבחר בעלה לחבר המרכז העולמי של המזרחי, עברו לגור בירושלים, בה הכירו את אישיותה הדגולה, והיו משכימים לבקרם. התיידה עם גדולי התורה והספרות ואחרי המצור בירושלים שבו היתה פעילה בהגשת עזרה לזולת במסירות נפש, עברו לגור בבני-ברק, מקום מגוריהם של הורי בעלה.
את הילדים הוציאה מבית הספר היסודי ושלחה אותם לישיבות, באמרה שאינה רוצה שילדיה יהיו עמי הארץ. יספגו מקודם אוירה של תורה וידיעות ואח"כ אדאג להשכלתם הכללית.
כשבעלה נבחר לכנסת הראשונה והשניה היתה מלווה את צעדיו. גדולי המדינה התרשמו מאצילותה ומאישיותה הגדולה.
היתה ידועה כבעלת טעם מיוחד באמנות. לכל חג ומועד היתה רוקמת מפות, והיתה כותבת שירים מיוחדים לבניה ולכלותיה. השתדלה לגלות למקורביה את היופי והנשגב שבאורח החיים היהודי. עם זאת לא זנחה כל סעד ועזרה לנזקקים: תלמידי ישיבה, בני-שכנים, קרובים ורחוקים, מצאו אצלה אוזן קשבת ויד מסייעת. כאשר שמעה אודות נצרך היתה מגייסת משלה ומשל אחרים, מטפלת בחולה ומעודדת נדכא.
הבית בבני-ברק התנהל כמו בירושלים, מקום מפגש לגדולי התורה, לרבנים ולראשי ישיבות, לאישי רוח ולסופרים.
טיפלה בעצמה בספריה הגדולה בבית, ולה היה אוסף גדול של ספרי תנ"ך מדפוסים ראשונים שבהם היתה מתגאה. ידעה לחבב את קדשי ישראל על כל הבא לבית וקיימה את הנאמר, זה אלי ואביהו, התנאה לפניו במצוות.
נפטרה ביום א' דראש השנה תשכ"ח (5.10.1967) והובאה למנוחות ביום ד' תשרי תשכ"ח בבית העלמין בבני-ברק.
בניה דוב (כלכלן בכיר בבנק ישראל וחוקר נודע בחכמת ישראל); הרב אברהם (ראש ישיבה בישיבת טשעבין בירושלים).
אליעזר קליר
נולד באמסטיבובה, ליד וילקוביסק (פולין), כ"א טבת תרנ"ג (9.1.1893).
לאביו בנימין קליר ולאמו רחל בת יצחק דובין. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
עבד בפקידות והיה סופר בעתון "וואלקוביסקער לעבן".
היה פעיל במוסדות: בתי יתומים ולינת חולים.
חבר באגודת הסוחרים.
בשנת 1918 נשא לאשה את פועה בת אברהם אליהו מרקוס. בשנת 1934 עלה לארץ והתיישב בפתח-תקוה.
רוב שנותיו עבד כפקיד בבנק קרדיט גומלין ואח"כ בנק זרובבל בתל-אביב.
היה פעיל בארגון "יד לבנים" בפתח-תקוה ובארץ. כאב שכול הקדיש את חייו למען הנצחת זכרם של הבנים שנפלו למען המולדת.
פרסם שירים ורשימות בעברית ובאידיש בעתונות בארץ ובחו"ל.
ספריו (בעברית): "אבותיהם של הנאצים" (פרקי זכרונות מהכיבוש הגרמני בפולין בימי מלחמת העולם הראשונה, תש"ג) ; "עולמות" (תש"ח); "מקרב" (שירים לזכר בנו שנפל בקרב על לטרון במלחמת השחרור ולצבי מרכוס, תש"י); "בשוא גלים" (תשי"ח).
בשנת 1966 הוציא לאור בסטנסיל ילקוט תגובות לספר השירים על בנו "בלומען פון ישראל".
נפטר בפתח-תקוה, כ"ב בניסן תשכ"ח (20.4.1968).
צאצאיו: יצחק, שושנה, צלה, משה יהודאי ז"ל, מתתיהו אילן.
אהרן צ'רקוב
נולד בלחוביץ (רוסיה), בשנת תרל"ח (1878).
לאביו שלמה צ'רקוב ולאמו פסיה. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
היה חבר בחובבי ציון בעירו.
בשנת 1898 עלה לארץ.
עבד ביקב ואחר כך בייבוש ביצות חדרה.
עבר אח"כ והתישב במושבה "ואדי חנין" ("עמק השושנים") שראובן לרר (ראה כרך ראשון, עמודים 262-63) רכש את אדמתה מהגרמני רייסלר (מאנשי "כת ההיכל") שהספיק לנטוע על אדמתה פרדס. בשנת תרמ"ג (1883) עלה לרר עם בנו משה והעבירו את האדמה על שמם (כ-1418 דונם) וקרא לה "נחלת ראובן". אח"כ הוחלף השם ל"נס-ציונה".
נשא לאשה את צילה בת רבקה רחל וישראל כהן, שנולדה ביפו, ו' כסלו תרנ"ב (ראה כרך שמיני, עמוד 3162). הוריה כשהגיעו לארץ בשנת תרמ"ט (1889) התישבו ביפו, חכרו את "החאן" של מנעולי אשר ב"שוק אל-דער", ששימש בימים ההם ביפו,