לא הספיקו להתחיל בלימודים, והנה פרץ הפוגרום הידוע באודיסה (1905). השתתף בהגנה היהודית והיה בין הפצועים ע"י מכת לבנה בראשו וקיבל זעזוע מוח. הלימודים נדחו לשנה.
בשנת 1906 החלו בלימודים. באספת התלמידים הראשונה נבחר לראש הועד, ובתואר זה שימש כל הזמן ודאג למחסורם. הרב צרנוביץ מסר לידו לדאוג כמעט לכל הענינים החמריים של הישיבה ולדאוג לתלמידים - לכלכלתם, לבגדים חמים ולסידורם בדירות מתאימות וזולות.
בשנת 1909 סיים את הישיבה במחזור הראשון.
נקרא לעבודת הצבא, וכבן יחיד שוחרר. ב-19.3.1910 נשא לאשה את מרים בת ר' אברהם פרידמן (משפחה מיוחסת מגזע הרבנים פרידמן). לפי המלצת הרב צרנוביץ נתקבל ע"י הגנרל וואסילייב, מהנדס וקבלן צבאי - כעוזר לאדריכל. עליו היה ללמוד תורת הבנין על רגל אחת... הקצין הגוי, תחת השפעת הרב צרנוביץ האמין בו ובכשרונות הבנין שלו, וכעבור 3 חדשים מסר הקצין לידו תכנית בנין צבאי ענקי, ואמר לו: "היה קצין". כך עבד אצלו במשך 3 שנים והצליח בעבודתו. קיבל מכתבי הוקרה מהממשלה.
נתקבל לעבודה בחברה קואופרטיבית לבנין בתים בשם "כפר עזרה עצמית" שחבריה היו כולם רוסים טהורים מהפקידות הגבוהה באודיסה. יו"ר החברה היה סגן מיניסטר הכספים ברוסיה, אדם הגון. במשך 4 שנים שעבד במחיצתו למד ממנו הרבה. תפקידו היה בהתחלה מחסנאי של החברה. כעבור 3 חדשים נתמנה לסגן מנהל החשבונות במחלקת הבנין וכעבור 6 חדשים נתמנה זמנית מפני ריבוי העבודה - לסגן המנהל של החברה. וכעבור 10 חדשים, כשהתפטר המנהל הראשי מפאת מינויו למשרה גבוהה בפטרוגרד, התמנה הוא למנהל הראשי עם משכורת גבוהה מאד, דירה גדולה עם משרתים ומרכבה עם סוסים.
פרצה המלחמה העולמית הראשונה וגוייסו רבים מההנהלה והעובדים. הוא היה משוחרר (כבןיחיד - כנ"ל) אבל הרגיש עצמו לא נוח. אחרי שאחד הרוסים השמיץ בפניו את היהודים כמרגלים, משתמטים מהצבא וכו' נתן לו סטירת לחי הגונה ואף שההנהלה קיבלה החלטת גינוי לרוסי, הבין שיהיה לו קשה לנהל את החברה והתפטר, אחרי שהצליח להקים להם כפר למופת.
כעבור שנה, לאחר שעזב אותם, באו הבולשביקים וגרשום מהמקום וסדרו במקום "כפר ילדים''.
כעבור חדשים מעטים פרצה המהפכה הרוסית. השלטון העירוני עבר לידי ועד ציבורי. היהודים שבועד החליטו לקחת לידיהם את הנהלת ענייני המוסדות היהודיים והקימו קהילה נבחרת. בשלושת החדשים שחלפו בין משרה למשרה, לפי המלצת הגנרלים, נשלח ע"י שר העיר, בראש משלחת לקנות צרכי מזון עבור העיר אודיסה.
נתמנה לנהל את הקהילה הנבחרת היהודית. מצא אותה עזובה. קבלת שוחד על כל דבר קטן, חוסר משמעת, פרוטקציוניזם מהמין הגרוע ביותר, הוצאות נעשו ללא ביקורת. הכניס סדרים, ההכנסות גדלו פי עשרה. קבע משכורת מתאימה לעובדים, סידר את החוזה הקולקטיבי הראשון, בין המעבידים והעובדים (הבולשביקים חשבו לו זאת לזכות אחרכך). ביטח את הפקידים לעת מחלה וזקנה, על ועד העובדים שנבחר, הטיל להשגיח על העובדים שיתנהגו כהוגן, סידר להם בית כנסת מיוחד ועוד.
כשבאו הבולשביקים לאודיסה, פיזרו את הנהלת הקהילה, ומינו אותו לקומיסר על המוסד. מעונינים החלו במלשינות נגדו. נתמנתה ועדה בת שבעה חברים, לשם ביקורת על עבודתו בועד הקהילה. התוצאה היתה: פקודה רשמית ניתנה להודות לו בשם ממשלת הפועלים, האכרים והצבא עבור הנהלת הענינים בסדר, וכן ניתנה המלצה לשלוח חברים על מנת שילמדו ממנו פרק בעניני הנהלה. בו בזמן פזרו הקומוניסטים את כל ועדי הקהילות.
נמנה עם ראשי הסתדרות המזרחי.
באחת השבתות קיבל פקודה לקבור גנרל יהודי שנהרג. סרב לחלל שבת. כעבור שעתיים חזרו ובידם פקודה רשמית מה"רבטרויקה" (השלישיה הרבולוציונית, המורכבת מראש העיר, ראש הצ'קה וראש הטריבונל), שאם יסרב גם עתה למלא את הפקודה, ייחשב כעושה סבוטז'ה נגד שלטון הסובייטים וממאן למלא את פקודת הממשלה, ואחת דתו להיות מומת ביריה. פנה לידידו ראש העיריה הקומוניסטי, לשעבר פקידו והעמיד עצמו תחת חסותו. וזה פקד לסדר משפט נגדו ומינה למחרתו בית-דין, שהיה מורכב משלושה חברים גוי רוסי, רוסי שהיה בזמנו ראש עיר מכירו ויהודי (יעבסעק). הקומוניסט היהודי דרש משפט מות. הזמין את אביו (שהיה יהודי דתי) של הגנרל המת, וזה אישר, שגם הוא מתנגד לקבור את בנו בבית הקברות היהודי הסגור בשבת, ודרש לקבור אותו ביום הראשון. השופטים