קיבל חינוך מסורתי וכללי. בהגיעו לבר-מצוה התמסר לענייני חינוך וחזנות.
בן 18 החל בפעילותו כמורה וחזן.
עשרות שנים הרביץ תורה לתינוקות של ביתרבן בלוב, שכבר אז החלו ללמד עברית ובמרוצת הזמן גם חינוך ציוני, לנטיעת חלוציות וחיבת הארץ בדור הצעיר.
היה מראשוני המורים, מפיצי הלשון העברית ותרבות ישראל המקורית ב"תלמוד תורה".
נשא לאשה את עליזה (ליזה ) בת שמואל בובליל. בתקופת הכיבוש האיטלקי נבחר מבין המורים המעטים שנמצאו ראויים להורות דת ולשון עברית בבתי הספר הרשמיים של המדינה, ששפת ההוראה בהם היתה איטלקית. התחבב על השלטונות הידועים לשימצה בשנאתם ליהודים בעת משטרו הדיקטאטורי של בניטו מוסוליני . באותו זמן הורה לימודי קודש מטעם קהילת יהודי טריפוליטאניה.
לא הסכים מעולם להיבחר לשום תפקיד של שררה. חי בצנעה, התרחק מזרקורי הפירסומת, ברח מהכבוד, והכבוד רדף אחריו.
כשנתיים לאחר קום המדינה (1950) עלה לארץ. נתקבל כמורה מוסמך בבית הספר הממלכתיהדתי באור-יהודה.
כחזן ותיק - שלא על מנת לקבל פרס, בבית הכנסת לעדת טריפולי באור יהודה, הפכוהו לדמות נערצת בעיני כל מכריו המרובים הפזורים בכל רחבי הארץ. הוא גם יו"ר בית הכנסת לעדת לוב.
משתתף במועצה הדתית באור יהודה.
צאצאיו: שלום, יוסף (עסק במשך 12 שנה בהוראה בישראל בתור מורה מוסמך, ואח"כ פנה לעסקי בנקאות על מנת לפתח כשרונו בשטחים נוספים). שמואל, ויקטור, לידיה אשת אפרים ארביב, רנה .
זאב בלומנצויג
נולד באזיראן (פולין), ג' חשון תרס"ו (1.11.1905). לאביו אליהו (רב, שימש ברבנות. בן למשפחת רבנים מכמה דורות) ולאמו לאה בת זאב הורוויץ הלוי. קיבל חינוך תורני וכללי. למד אצל אביו, ב"בית המדרש" ואצל מורים פרטיים. הוסמך לרבנות בגיל צעיר. השתלמות נוספת: ב"פדגוגיום עברי" בלבוב, במוסד להכשרת מורים למדעי היהדות בבתי-הספר התיכוניים.
עסק בהוראה ובעבודה צבורית.
היה חבר: הפועל של הסתדרות המזרחי בגליציה המזרחי; ההנהלה הארצית של תנועת תורה ועבודה; ההנהגה הארצית של "בני עקיבא"; בועדות הנוער של המוסדות הציוניים המרכזיים הקהק"ל והמשרד הארצישראלי שבגליציה המזרחית.
היה סגן יו"ר העבריה האקדמית בלבוב.
היה פעיל גם בתנועה העברית הארצית שבגליציה המזרחית.
כל הפעולות הנ"ל בתקופת שהותו בלבוב בשנים תרצ"ב-תרצ"ט (1939-1932).
בשנת ת"ש (בסוף 1939) עלה לארץ.
פעיל במפלגת "הפועל המזרחי".
חבר הנהלת הסניף בירושלים.
חבר המרכז של הפועל המזרחי בישראל. בשנת תש"ה (1945) נשא לאשה את אסתר בת אברהם חיים גוטמן. כל השנים היה חבר ב"הגנה".
היה ציר בקונגרס הציוני העשרים ואחד מרשימת "המזרחי" ותנועת תורה ועבודה שבגליציה המזרחית.
היה ציר בכל 3 הקונגרסים של "הברית העברית העולמית".
חבר הנהלת "ברית עברית עולמית".
חבר הנהלת התאחדות הוצאות ספרים בישראל. כתב מאמרים שונים בעתונות. חבר הנהלת "יד הרב מימון". חבר הנהלת "מוסד הרב קוק". כיום, מנהל "מוסד הרב קוק" בירושלים.
צאצאיו: יהודית, אליהו, לאה.