יעקב דוידון
נולד בבוברויסק (רוסיה), א' אייר תרנ"ח (1898). לאביו מיכאל ולאמו שיינה. קיבל חינוך מסורתי וכללי בבית הספר. היה מורה בעירו.
מארגן "החלוץ" ברוסיה הלבנה. בשנת 1920 עלה לארץ.
באותה שנה היה חבר קבוצת הבנאים הראשונה בארץ.
בשנת 1921 הם מקימים על אדמת קק"ל בפתחתקוה את שכונת "מחנה יהודה" (השכונה התימנית).
במועצת פועלי פתח-תקוה הוא מכהן בתפקיד ראש ועדת התרבות.
הקים את התיאטרון העברי הראשון (1922) ופעיל בשדה הקולנוע (בונה תיאטרונים ובתי קולנוע) משנת 1925.
בשנת 1925 נשא לאשה את שושנה בת שרגא וייס ולאמה ממשפחת דיאמנטשיין (נולדה בדצמבר 1898 ונפטרה בתל-אביב, י' אדר תשכ"ו - 2.5.19.66). יסדה את אירגון "יוצאי גרודעק גלונסקי" (עיר מוצאה) והיתה יו"ר האירגון.
שחקנית ופעילה בשדה הציונות. ממיסדיה של אירגון "צעירי יהודה" בעיירה שלה. עלתה לארץ בשנת 1925 .בחיפה נפגשה עם שני אחיה יהושע ומשה וייס . בעיר מולדתם היתה שחקנית (לא פרופסיונלית). באותו זמן בנו את התיאטרון בחיפה. ביום היו עובדים והלילות הוקדשו לחזרות על הצגות תיאטרון. התכוננו להציג את המחזה המקורי הראשון בארץ "על הכנרת", מאת הסופר ש. מקלר. חסרה להם בחורה לתפקיד הראשי במחזה, שסביבו התרכזה העלילה מראשיתה ועד סופה. והנה מצאו בה את "הבחורה" הדרושה, ששני אחיה שיחקו בקבוצתם. בעלה לעתיד הכיר אותה ביום בואה. לימד אותה עברית והדריך אותה בהלכות השפה והמשחק.
היא היתה המשענת, העידוד, היועץ, המלט של בעלה, כשהוא ריחף בעננים...
ביתה היה בית מלא חמימות, בו השרתה רוח אצילות, מסירות ואהבה לזולת. בית שאיש לא יצא ממנו רעב ללחם או למלה חמה וגואלת.
בשנת 1930 הוזמן ע"י "חברת הסולל'' שהוציאה לאור את העתון "דאר היום" (ואח"כ באנגלית) בתור מנהל. עזב עם אשתו את חיפה ועברו לירושלים, עבד כחדשיים. התנאים היו קשים, התקשר עם עתון חדש - שבועון בשם "ירושלים" ולא ראה ברכה מהכנסותיו. כתב בהם גם מאמרים, ובסוף עבר עם אשתו ובתו הבכירה לתל-אביב ובכיסו סכום פעוט. שכר חדר, חיפש עבודה ולא מצא. בשלהי שנת 1931 הצליח להשיג בתשלומים מכונת קולנוע נודדת (פורטייבל) בשיתוף מכונאי קולנוע בלבד. נדדו (יחד עם האשה והילדה) בכל רחבי הארץ והציגו את סרטיהם. בעיקר ביקרו בישובים שלא היה קיים בהם קולנוע וכן במחנות הצבא הבריטי והגיעו עד עבר הירדן. לאחר תקופה קצרה הצליחו לתקוע יתד בשלושת מקומות קבע: טבריה, הרצליה וראשון לציון. בכל הטלטולים הקשים האלה השתתפה אשתו הענוגה והחלשה, ללא כל תלונה או מחאה כלשהי, בחיוך של עידוד על השפתיים וגבורה עילאית, תוך הכרה להוביל גם את התינוקת.
בשנת 1932-36 אחרי שהצליח להרויח סכום כסף מעסקי הקולנוע חזרו לתל-אביב. פתח משרד ושכר דירה צנועה. נתקבל בתור פקיד הנהלה והנהלת הקופה בקולנוע "גן-רנה". היה עליו גם לכתוב את התרגום והפעלתו ואף סיוע למכונן ולסדרנים בשעת הצורך. במשך הזמן הצליח לחדור להנהלת הקולנוע ע"י שכירות מופקעת, לאחר שהקולנוע החליף חוכריו מדי שנה שלא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם. בהשפעת אשתו שהכירה במרצו הרב, קיבל עליו את הסיכון ובכוחות הדדיים הצליחו להחזיק מעמד ולהוציא למרחב את הקולנוע הקייצי הכושל.
לאחר גן-רנה נטל לידיו גם את הקולנוע "בית העם". נוסף לזאת המשיך להשתתף גם בבתי הקולנוע הקודמים בראשון לציון, טבריה והרצליה, וכל זה ללא פקידים ואדמיניסטרציה מנופחת. יד מוכשרת היתה לרעיתו וידעה לעזור ולכוון את דרכם.