היה יו"ר תנועת הנוער "הבונה" שע"י "אגודת ישראל" בוורשה.
היה מעסקני הפועל המזרחי.
בשנת 1935 נשא לאשה את רייזל בת הרב יעקבזילברשטיין (הושמדה בשואה).
ב-8.8.1941 עלה לארץ.
המשיך ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1946-49 רב ב"שדה יעקב".
בשליחות מטעם הסוכנות היהודית לאירופה ולצפון אפריקה.
משנת 1949 רב בטבעון.
משנת 1957 מרצה בכיר בפילוסופיה עברית באוניברסיטת בר-אילן.
מעסקני הפועל המזרחי.
משנת 1934 פירסם בכמה לשונות מאמרים ומסות בסוגיות פילוסופיות-דתיות ומשתתף בקביעות ב"הצופה" ובכתבי עת שונים בפובליסטיקה ועניני דת, וכן כותב וכתב ב"גוילין", "שבילין", "דבר", "הבוקר", "בציון" (ניו-יורק) ובאנציקלופדיות שונות.
ספריו: "תולדות נשמה אחת - הלל צייטלין, האיש ומשנתו" (1953); "עמודי המחשבה הישראלית" (אנתולוגיה. עד כה שלושה חלקים, מוקדשים לפילוסופיה ולרבנות. תשי"ד-תשכ"ב), פירוש מדעי תורני לחלק "קנין", שבמשנה-תורה לרמב"ם (תשי"ט).
אבנר קפלן
נולד בירושלים, בכ"ה בסיון תרצ"ז (4.6.1937). לאביו ישראל קפלן (ראה את הערך שלו בספר זה) ולאמו רחל בת הרב צבי פסח פראנק (ראה את הערך שלו בכרך שני, עמוד 735).
קיבל חינוך מסורתי בילדותו. למד בבית-ספר יסודי, בגימנסיה "אוהל שם" ברמת-גן, ולאחר שעמד בהצלחה בבחינות הסטיפנדיה שנערכו בביה"ס היסודי.
בהיותו כבן חמש-עשרה התחיל להדריך קבוצות נוער בארגון הצופים, תחילה ברמת-גן, ואחרי כן בשכונת עולים.
לאחר סיום ביה"ס התיכון התגייס לצה"ל במסגרת הנח"ל, ועם גמר האימונים הלך לשל"ת לתל-קציר בעמק הירדן על הגבול הסורי. בתקופה זו הדריך פרק זמן מסויים בתל-אביב ואחרי כן חזר למשק.
בימי שירותו בנח"ל פרצה מלחמת סיני. הועבר לקורס צנחנים ומשם נשלח לשרם-אל-שייך. בדרך נפצע, והוטס משרם-אל-שייך לבית החולים בתלהשומר, כעבור חודש, כשהבריא, לא ניצל את זכות החופשה שהגיעה לו וחזר מיד למשקו, לתל-קציר.
כששוחרר משירותו בצה"ל הוזמן ע"י קרובי משפחה בחו"ל לבוא וללמוד באוניברסיטה המפורסמת שבעירם, אולם הוא סרב, טען כי החיים עצמם הם יהיו בארץ האוניברסיטה שלו, והוסיף, כי מה שנחוץ לארצנו הוא - אלפי ידים נאמנות מאומנות ומסורות למלאכת הביצוע - ובין האלפים האלה הוא רוצה להיות, ונשאר בתל-קציר. מימרתו: עליו (על האדם) לקיים מה שהוא מאמין ולהאמין במה שהוא מקיים". האמין, כי החקלאות הקיבוצית היא מבצר החלוציות. לכן הצטרף אל התנועה הקיבוצית והיה מסור ופעל בה. היה אומר: "רצוני שאדע כי יש ערך לחיי, וערך לחיים יש רק אם הם מלאי תוכן".
בחגיגת פורים תשי"ט (1959) שנתקיימה בחדר האוכל בקיבוץ תל-קציר, ואשר היה אחד ממארגניה, השתתף במקהלה של כושים כשהוא מחופש בתלבושת כושית וגופו מרוח במשחת איפור חומה. עם גמר חלקו בהצגה התישב בין הקהל, כשלפתע נראתה אש עולה מן המקום שבו ישב, ומיד נראה אחוז להבות. במאמצי החברים כובתה האש, אולם גופו היה מכוסה כוויות חמורות, ובמצב קשה הובא לבית החולים "פוריה", שבו קיבל טיפול רפואי ראשון. לבקשת הוריו הועבר לבית החולים בילינסון, וכאן נאבק שבועות אחדים עם המוות, כשהוא מתפתל ביסורים נוראים. בשעה שהוריו היו באים לבקרו היה מאמץ כל כוחו להבליג על כאביו ומעמיד פנים מחייכות כדי שלא להעציבם, אולם מיד לאחר