מ-1955-59 עלה מדרגת רב-סרן - לאלוף משנה.
בראשית שנת 1960 מונה למפקד חטיבת "גולני". הפך אותה לחטיבה קרבית ממדרגה ראשונה. פיקד על מבצע הריסת המוצב הסורי "נוקייב".
לאחר שנשא בתפקידים אחדים מונה כמפקד בית-ספר לפיקוד ומטה צה"ל.
מינוי החירום שלו כמפקד חטיבת צנחני-מילואים, הביא אותו במלחמת ששת הימים לפקד על הקרב ההיסטורי לשחרור ירושלים. בימים הראשונים של חודש יוני 1967 נכנסה ירדן למלחמה הכוללת נגד ישראל והחלה להפגיז את ירושלים היהודית (מחוץ לחומה). לפי פקודת המטה הכללי היה עליו לוותר על גדוד אחד מהצנחנים שיישלח לירושלים. עלה עם חטיבתו כולה על העיר המופגזת בשעות הצהריים של ה-5 ביוני והחל הקרב של חטיבת הצנחנים לשחרור הבירה. הכין תכנית להריסת ביצורי הלגיון הירדני בעיר העתיקה. מפקדתו היתה מוקד להרעשה ירדנית שפגעו בבנין מכל צדדיו. למחרתו פרץ עם אנשיו את הגדרות ומיהר בזח"ל הפיקוד שלו אל לב העיר שבצד הירדנים. ב-7 ביוני בשעות הבוקר החלו הגדודים לפרוץ אל העיר העתיקה. פרץ את שער האריות, דרס כל מה שעמד בדרכו והגיעו עד הר הבית. במכשיר הקשר שבידו הודיע למפקדיו: "הר הבית בידי ". כשנסתיימה המלחמה, אחר שאנשיו הניפו את הדגל הישראלי על "הכותל המערבי", לאחר שהחטיבה אבדה קרוב ל-100 מלוחמיה שנפלו בקרב קשה ברחובות הצרים בעיר העתיקה עם חיילי הלגיון. וכך זכה עם חבריו לנצחון היסטורי בשחרור העיר העתיקה ולהפוך את ירושלים המחולקת לירושלים השלמה.
אחרי כיבוש עזה וסיני נתמנה למפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה וצפון סיני.
ב-22.7.68 קיבל תואר תת-אלוף (בריגדיר ג'נרל), בין דרגת אלוף משנה לבין דרגת אלוף.
צאצאיו: רות, אורי, תמר.
אלוף מרדכי הוד (פיין)
(כינויו:מוטי ) נולד בדגניה א', י"ט אלול תרפ"ו (29.8.1926). לאביו יוסף פיין (אחד מפעילי ההגנה המסורים ביותר בעמק. יליד מטולה. ראה את הערך שלו בכרך ששי, בעמוד 2644, ושל אביו חיים משה פיין , אכר במטולה, ראה את הערך שלו בכרך רביעי, עמוד 1686) ולאמו מנוחה בת דב קוליגר מקבוצת חולדה).
קיבל חינוך בבית החינוך המשותף למשקי עמק הירדן.
בערב פסח,י"ד ניסן תש"ה (28.3.1945) עזב את ביתו בלי ידיעתם של הוריו והתגייס לצבא הבריטי, במחנה הקלט בסרפנד, והוא אז בן 1/2 18 . עבר שלושה חודשי טירונות מפרכים בבסיס האימונים אשר בג'ניפה שבמצרים. הועבר ללא שהיות אל יחידת התובלה ,178 - R.A.S.C.שפעלה אותו זמן בחזית באיטליה. כעבור ארבעה שבועות הניחה את נשקה גרמניה הנאצית ומלחמת העולם השניה הסתיימה.
תקופת אכזבה זו לא נמשכה זמן רב. גוייס כנהג לפעולות עליה ב' באיטליה (הצלה ורכש). את ליל הסדר של שנת תרצ"ו (1946) ערך במחנה הריכוז הנאצי אשר בברגן בלזן.
בסוף אותה שנה השתחרר מן הצבא הבריטי. קיבל מידי מוסד עליה ב' תעודות זהות מזוייפות על שם גרשון רוזנגרד והמשיך בעבודות האירגון לעליה החשאית לארץ.
במטוס "דקוטה" דו-מנועי אי-שם בדרום איטליה הועלו אל בטנה כחמישים ילדים, פליטי המלחמה, וכעבור כמה שעות היה עתיד לנחות ביבנאל. אבל המשטרה האיטלקית עכבה את הטיסה לארץ ואסרה אותו (בשם גרשון רוזנגרד , כנ"ל) יחד עם עדה סירני. שעמדה אז בראש עליה ב' באיטליה. הוא נלקח למעצר, החשד שהוטל בו היה: הברחת נשק ליוגוסלביה...
כעבור מספר ימים שוחרר וביקר אצל עדה סירני, ואמר לה: "אני רוצה ללמוד לטוס..." היא השתכנעה מדבריו והקציבה לו סכום כסף בכדי להתקבל כחבר בקלוב התעופה של מילנו (איטליה). מדריכיו האיטלקים שלחו אותו ישר לתא המטוס ואחרי שהסבירו לו את "תורת התעופה". במשך שעתיים ערך המראות ונחיתות ונשלח לטיסת יחיד. מאוחר יותר נשלח ללמוד את המקצוע בצ'כוסלובקיה, ושם החל אימוניו במטוסי אימון צ'כיים כ"אכאדו", "מסרשמידט" - ולבסוף על ספיטפייר.
ב-22 לדצמבר 1948 המריאו משדה תעופה צ'כי שישה מטוסי "ספיטפייר", מלווים במטוס קומנדו עמוס סירות הצלה ומכשירי קשר, בדרכם לארץ. רק שני טייסים ישראליים נמצאו בין החמישה: מרדכי הוד ודני שפירא. רק 4 נחתו בשדה התעופה על יד עקרון. 2 מהיוצאים לא הגיעו ליעדם, אחד נהרג בהתרסק מטוסו בצ'כיה והשני נחת נחיתת אונס ביוגוסלביה.
אחרי שביקר בביתו לאחר שנעדר למעלה משלוש