ממייסדי אירגון "הנוער העובד" בעיר מולדתו, חבר המרכז של "פועלי-ציון" בברלין (גרמניה).
השתתף בקונגרסים ציוניים בוינה, בפרג ובבזל כציוני מאורגן ופעיל.
ביקר כמה פעמים בארץ.
בשנת 1932 עלה לארץ לישיבת קבע.
המפעל הראשון שהקים בתל-אביב היה בית חרושת קטן לכוהל באבו-כביר ואח"כ פתח מפעל לחמצןפחמן. שני המפעלים העסיקו אז כ-30 פועלים, ואילו כיום עובדים במפעליו השונים (ראה להלן) מאות פועלים.
בשנת 1937 נשא לאשה את קלרה בת שרגא אנ גלברג. שותף ובעל עסקים ותעשיות: בתי חרושת לבירה "אביר" ליד נתניה ובבת-ים; בית חרושת "פאקא" לשמרים וכוהל בבת-ים ; בית חרושת לכוהל בשיתוף עם בית החרושת "עסיס"; 4 מפעלים ליצור חמצן; ביח"ר לצמר פלדה "סטיכו"; בית חרושת לשופרות אלומיניום "אמגו".
מראשי "התאחדות בעלי התעשיה בישראל"; כיהן בשנים 1959-1951 כיו"ר הועד הפועל של "התאחדות בעלי התעשיה בישראל", אחרי פטירתו (1959) של נשיאה המנוח אריה שנקר , (ראה כרך שני, עמוד 807), נבחר לנשיא ההתאחדות.
חבר מועצת המנהלים: של "הבנק לתעשיה בע"מ", של "הבנק לסחר חוץ בע"מ", של "הבנק לפיתוח לתעשיה בע"מ", של "החברה למימון התעשיות בע"מ" ושל "בנק למשכנתאות עצמאות בע"מ".
יו"ר מועצת המנהלים של תעשיות בירה, ושל תעשיות החמצן בארץ.
מנהל כללי של "חברת פאקא בע"מ" ועוד תעשיות אחרות.
ידוע כבעל אופי חזק ובעל מרץ רב. שקט, צנוע, אדיב ומנומס.
בניו: מיכאל, גבריאל (תאומים - נולדו בשנת 1940).
נתן רוהלד
נולד בירושלים בשנת תרנ"א (1891).
לאביו ברוך בנדט (מיסד דפוס "ציון" בירושלים. בנו של הרב נפתלי יצחק הלוי רוהלר , שהיה השוחט הראשי בירושלים. חינך ולימד בימים ההם שוחטים, ספרדים ואשכנזים, ששירתו אח"כ את הציבור. ראה כרך ראשון, עמוד 121) ולאמו פייגה רחל. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה שבחורבת יהודה החסיד.
עבד בבית דפוסו של אביו, ואחרי פטירתו, ניהל את הדפוס בשותפות עם אחיו שמעון ז"ל.
בתקופת חייו השתדל להקנות לדור הצעיר הירושלמי - מבני הישיבות את מקצוע הדפוס, שיוכלו להתקיים ביגיע כפיהם ולא יזדקקו ל"חלוקה" (תמיכה).
בשנת תרע"ב נשא לאשה את חיה טובה בת אב רהם שמואל שמיט. עזרה לבעלה בהנהלת הדפוס (אחרי פטירת אחיו שמעון ז"ל) וממשיכה לנהל את הדפוס אחרי פטירת בעלה.
היה מראשוני בוני הבתים בשכונות: "זכרון משה" ו"כנסת" בירושלים.
כעבור שנים, העביר את בית הדפוס מירושלים לתל-אביב.
היה אדם נוח לבריות. נתן חינוך מסורתי וכללי לצאצאיו, הממלאים כיום תפקידים חשובים במדינה.
נפטר בתל-אביב, ט' אייר תשכ"ה (11.5.1965).
צאצאיו: ברוך (מנהל דאר תל-אביב-יפו); יצ חק (סגן מנהל מס שבח ושמאי מחוזי); חנה אשת משה אלקוני (מנהל בחברת הביטוח "יהודה"); שו למית אשת דוד ישי (עתונאי).
שמואל נתיבי (דורושקא)
נולד בביאליסטוק (רוסיה), ח' שבט תרנ"ד (3.1.1894).
לאביו צבי דודושקא ולאמו שפרה בת שמואל צרלוג. קיבל חינוך מסורתי וכללי, בשנת 1911 גמר בביאליסטוק גמנסיה ריאלית.
היה חבר ב"צעירי-ציון". חברתו נקראה "הדרציון".
ב-12.8.1912 עלה (בעלייה השנייה) לארץ.
עבד בתור פועל חקלאי בפרדסי: נס-ציונה, רחובות וחדרה.
היה שומר שכיר של "השומר" בכרמי: חדרה, רחובות וראשון לציון.
בתגרה הידועה עם הכפר הערבי "זרנוגה" ע"י רחובות בשנת 1913, נפצע ברגלו ביום שנהרג השומר פרידמן. בספטמבר 1913 אירגן את ועד הפועלים בנסציונה, וניהל את לשכת העבודה במקום במשך שנתיים.