דרש מהם שימציאו נשק לישוב... וכאשר נוכחו שהאנגלים מעודדים את הערבים בהתנגדותם להצהרת בלפור, ואירגנו התנפלויות ערבים על יהודים, ואנשי צבא בריטיים מכרו נשק לערבים, אז החליטו לקיים את בקשת שמואליל, ולהמציא (לסחוב ממחסני הצבא) נשק וציוד לישוב, כדי שיוכל לעמוד בפרץ. עד מהרה היו בעזרת חיילים יהודים מהגדוד למקור העיקרי של "מספקי נשק לבטחון הישוב"... וכשהתחילה התקופה הארוכה של מאורעות "תל-חי" ודרשו נשק ואנשים, הגבירו אז את פעולתם, הרבו במשלוח נשק וגם מכונת יריה הצליח "לרכוש" ולהעביר לידי חבריהם. לפי הודעת ישראל שוחט, ראש "השומר" (ראה כרך א/ עמוד 399) הסרים להם כדורים גרמנים, הסרים רובים, חסרות פצצות ועליהם להזדרז, כי עלולים הם לאחר. הפכו מחיילים לסבלים והעבירו ממחסני הצבא בסרפנד את הנשק הנדרש לכרמי המושבה באר-יעקב. שם נמצאה החברה צפורה דרוקר ושמרה על "הרכוש" שהועבר בלילות...
יום אחד הודיע לו שוחט, שעליו לצאת מיד לתל-אביב, לפגישה עם הועד בענין "תל-חי". בפגישה זו תיארו לפניו את קשי המצב בתל-חי, את המחסור באנשים קבועים, מוכשרים להגנה, ואת המחסור בציוד ואספקה. נאמר לו, כי אין בכוחו של הועד למלא את החסר. ענה להם: שחברי "השומר" בגדוד מוכנים לעזוב את הגדוד ולעבור לתל-חי, ואת תפקידם בגדוד ימלאו אחרים. על דרישה זו נענה בשלילה. שוחט הודיע להם בשם הועד, שהדרישה היא, שנעזור באמצעים כספיים למגיני תל-חי (חוץ מהנשק ששלחו) וכן שעליהם להמציא צרכי מזון.
כשתושבי הגליל העליון (מטולה, כפר גלעדי ותל חי) נאלצו לפנות את מקומותיהם ובירושלים פרצו פרעות בעיר העתיקה, החליטו לעזור למגיני ירושלים ע"י זה שהפלוגה בהם שירתו חברי "השומר", תתפוס רכבת בלוד והפלוגה תעלה לירושלים, להפסיק את "משחק הדמים", שהגנראל בולס (המושל הצבאי של א"י) אירגן בירושלים (1920).
לאחר דיון ממושך של תשעה חברים באוהלו של דב הוז (ראה כרך שלישי, עמוד 1336), התברר להם, שאת הרכבת, אמנם יוכלו לתפוס, אבל לירושלים לא יגיעו. כי הצבא הבריטי יעצור אותם. בשעת הדיון הגיע שליח בשם ישראל שוחט , שהזמין את באכוחם לבוא מיד לתל-אביב לשם דיון בענין חשוב מאוד. בתל-אביב נפגשו עם: ישראל שוחט, רחל ויצחק בן צבי (אח"כ נשיאה השני של מדינת ישראל. ראה כרך א', עמוד 166) וכמה אנשים נוספים ממפקדת ה"הגנה" בתל-אביב. רחל ינאית-בן-צבי (ראה כרך א', עמוד 416) תיארה לפניהם את המצב בירושלים: העיר העתיקה סגורה ומסוגרת, הצבא ההודי חונה מחוץ לחומה ומפסיק כל קשר בין העיר החדשה והעיר העתיקה. אנשי ההגנה ניסו כמה פעמים להתפרץ לשם, אולם הצבא הדף אותם. ייתכן אמרו, שאנו עומדים לפני פרובוקציה חדשה והאנג לים יניחו לערבים להתפרץ ולהתקיף גם את רחובות העיר החדשה, וחובתנו היא, איפוא, להגביר את הכוח. יש להעלות לירושלים לפחות חברים אחדים, שיוכלו להוות אגרוף-מחץ נגד כוחות הערבים המתפרצים וע"י כד לשים קץ להתקפה בראשיתה. חריט ועוד 4 חברי "השומר" עלו לירושלים (צויידו ברימוני יד מתוצרת עצמית וכו') והעמידו את עצמם לפקודת ההגנה. כיוון שהמאורעות בירושלים נפסקו, חזרו לגדודם והמשיכו בצבירת-נשק והעברתו לידי "השומר" ו"ההגנה". היות ובמחסני הנשק בסרפנד לא נמצאו כמויות של רימוני-יד, ועליהם היה להגביר את תעשיית הפצצות העצמאית, לשם כך מצאו תחליף לחומר נפץ, אבל הכרח היה להם בנפצים והם לא היו בנמצא אצלם. נודע להם שבלוד, ליד תחנת הרכבת יש מחסן של חמרי נפץ ומשם מעבירים לריכוזי הצבא השונים בארץ חומר שטיבו לא היה ידוע להם. שיערו, שבמחסן ההוא נמצאים גם נפצים הדרושים להם לתעשיית הפצצות.
לא טעו ו"רכשו" כמויות ניכרות. בפעולה זו נפצע חריט ושכב בבית החולים הצבאי כשלושה שבועות. אחרי שהבריא לא חזר לגדוד ויחד עם עוד כמה מחבריו עלו לגליל התחתון והתייצבו לפקודת נחום הורביץ (ראה כרך י"א, עמוד 3861), מפקד היחידה הרוכבת הנודדת מטעם "השומר", שהתארגנה בגליל התחתון, צורפו ליחידה.
לאחר כמה שבועות חזרו לגדוד העברי, ונתברר להם, שישנם שמועות על החלטת השלטון לפזר את הגדוד ולחסלו.
הגדוד פוזר, ולפי החלטת חברי "השומר" עלה יחד עם קבוצת חברי "השומר" מהגדוד ל"כפר גלעדי" ואליהם הצטרף גרעין אנשי "תל-חי" והחלו להקים את המשק.
האווירה היתה מחושמלת, השלטון הבריטי הרחיק בגלוי את המנהיגים המתונים שבין הערבים, וקירב את הקיצוניים. הערבים היטיבו להבין רמז זה ואז החליטו שוב על רכישת נשק בעזרת ההגנה, הפעם על-ידי קניות בסוריה ובלבנון, ובעיקר בחו"ל ולהכין את היישוב העברי לקראת הצפוי.
באחד הימים קיבל חריט הודעה מישראל שוחט להופיע מיד בתל-אביב. התייעץ עם חבריו והוחלט שבפגישה זו עליו לדרוש בכל תוקף שיתחילו סוףסוף בפעולה מעשית נגד מארגני הפרעות. אולם לא היה צורך בדרישתו. בבואו לתל-אביב הודיע לו שוחט בנוכחות כמה מחברי "השומר", שנוכחו כי ידו של מושל ירושלים סטורס באירגון המאורעות, ושהוא כאיש המרכזי בשלטון - האחראי הישיר לכל תוצאותיהם, ועליו (על חריט) הוטל להכין את חיסולו... ברור שיש לעשות את הדבר בזהירות רבה (שלא יקים רעש ותגובה נמרצת מצד האנגלים) ומתוך הכנה מדוקדקת ומפורטת - ואין להיכשל בזה בשום פנים. הבין את רצינות התפקיד ואת ערכו ובאחריות וב