ד''ר חביב לוי
נולד בטהראן (פרס), י"ב בחשון תרנ"ז (1896).
לאביו רחמים לוי (צורף מומחה. התכשיטים לבית לבית המלוכה היה מכין לפי הזמנת השאח הפרסי מוזפרדין) ולאמו חנה (כאנום) בת עזרה יעקב כהן ולאמה צלנובר (היתה תורמת בקביעות לכל מוסדות הצדקה, הישיבות ובתי היתומים בא"י).
קיבל חינוך בילדותו בבית-הספר האליאנס (כי"ח) בעירו, והשתלם ברפואה בפריז וקיבל תואר ד"ר רופא שיניים.
אביו ואמו עלו לארץ לפני 73 שנים. מטהראן עד ירושלים נסעו 6 חדשים.
בבית הכנסת של בית החולים "משגב לדך" בירושלים תלו שלט על שם סבו עזרה יעקב. בשנת 1918 נשא לאשה את זוליכה בת שלמה שנאסא. בשעה שלמד בפריז, היה חבר בתנועה הציונית שבין מנהיגיה היה ד"ר מרמרוק .
בשנת 1917 קיבל הרב הראשי אליהו בטהראן, טלגרמה מסאן פטרסבורג (כיום, לנינגרד) ובו מודיעים לו על הכרזת הצהרת בלפור. היות ולא היתה אז הסתדרות ציונית, היה בין מייסדי התנועה הציונית שאירגנו את יהודי פרס בתנועה, וכמובן, חגגו את יום הכרזת הצהרת בלפור.
בשנים 1922-25 שלח עולים רבים מפרס לא"י.
למד את ההיסטוריה היהודית של החוקר גרץ ונוכח שבספריו לא הקדיש מקום ראוי ליהדות פרס, ואז החליט לאסוף חומר על העבר של יהדות פרס. ריכז את החומר במשך 40 שנה, ופרסם אותו בשלושה ספרים (והספר הרביעי יופיע) בשפה הפרסית. הספרים עשו את פעולתם בין הקוראים היהודים והפרסים, ועשו לו פרסום רב. באחד הספרים הוא מביא את חוקי משה רבינו - נגד ההתבוללות, היות ובפרס נעשתה תעמולה במשך שנים לאסלם את היהודים, ומצד שני, הצליחו המיסיונרים הנוצרים לנצר יהודים לדת הנוצרית. בספרו הראשון הוא מוכיח בעיקר על עשרת השבטים שהתפזרו בין האומות השונות, וכן פירוש על ספרי עזרה ונחמיה. ובשאר הספרים הוא מביא פרטים רבים על גלות פרס.
לפני שמונה מאות שנה נמצאו בפרס מיליון ומאתים אלף יהודים, ולפני 150 שנה נשארו רק 25 אלף יהודים בפרס, השאר התפזרו בארצות שונות בעולם, התאסלמו, התנצרו וכן רבים עברו לדת הבאהיים וכו'.
התעמולה הערבית שנעשתה בפרס, הכריחה את מנהיגי התנועה הציונית לרדת למחתרת.
חבר בועד הקבלה, בהנהלת בתי-הספר של האליאנס, יסד בית-ספר בשם "כורש" (במטרה להסיר חשד מהמשטרה שזה מוסד ציוני).
כל השנים הוא מגיש עזרה לכל השליחים מא"י שבאו לפרס וגם עזר בתעמולה לעליה לא"י.
כל השנים הוא עובד לטובת יהודי פרס ולעולים שהגיעו לפרס מבוכארא ועוד.
ע"י עבודתו לטובת א"י והציונות, נרדף כמה פעמים כחשוד שהוא "ציוני". כשנחקר על ציונות ענה: כן אני ציוני כמו שאתה מוסלמי, אני מבקר בא"י כמו שאתה מבקר במכה. תבקר בבתי-הקברות שלנו בפרס ותראה שעל כל מצבה חרוטה מגן דוד והמלה ציון. וכך הסיר את החשד שהו "ציוני"...
ליד טהראן. כ-60 קילומטר, נמצא כפר הנקרא "הגלעד", הפרסים קוראים לו "גיליאד". היהודים בפרס מאמינים, שכל מי שמובא לקבורה בכפר זה, נשמתו מועברת להר-הזיתים בירושלים.
משנת 1929 הוא מבקר בארץ בקביעות. רכש בככר דיזנגוף בית מלון בשם קומודור. בנין גדול ברחוב בן-יהודה בת"א וכן דירה עבורו בכיכר מלכי ישראל.
רכש מניות רבות בתעשיות שונות בארץ.
הוא ובניו מקימים בית מלון גדול בן 23 קומות (245 חדרים) בירושלים (בפנת קרן היסוד ודוד המלך) בשם "ארמון שלמה המלך".
צאצאיו שולטים בשפה העברית.
הנשיא השני, המנוח יצחק בן-צבי ז"ל כותב אודותיו : ידידי הוותיק הבקי ומומחה להיסטוריה של יהודי פרס ובמיוחד לדברי ימיה בכל התקופות, מעוניין שכרכי ההיסטוריה שלו יופיעו גם בשפה האנגלית לתועלת הקורא היהודי והבלתי יהודי.
בפרס הקים מזמן ביח"ר לרפואות.
נשיא בחמש חברות מסחריות בין-לאומיות.
הקים מרפאות לריפוי שיניים בצבא הפרסי.
לפי הצעת גב' רחל ינאית-בן-צבי, רעיית הנשיא המנוח יצחק בן-צבי ז"ל, הוא מכין מחקר על הקשר של יהדות פרס עם ירושלים במשך כל הדורות.
היה בקשרים עם ידידו שר החוץ המנוח משה שרת ז"ל והגיש לו עזרה.
צאצאיו: ציון; יפה אשת ד"ר נג'אט דרויש; סיני; אבנר; כרמל.