שבקרוב יעלה על כסא אביו, ועל כן עצתו שיחזור ללונדון. הלה דחה את העצה. אז פנה מונטיפיורי לנסיכה והסביר לה, כי לפי חוקי בריטניה נתונה המלכות רק לאיש שנולד על אדמת בריטניה, והואיל והמלך ג'ורג' השלישי חולה אנוש, וגם יורש העצר, ג'ורג' הרביעי, חולה, הרי עתיקה המלוכה ליפול באחד הימים לבעלה אדוארד, והואיל והנסיכה נמצאת עתה בהריון, הרי כדאי לה לשוב ללונדון וללדת שם, למען תהא רשות חוקית לילדם להיות יורש העצר. הנסיכה שמעה לעצתו וכעבור זמן קצר חזרה משפחת הדוכס מקנט ללונדון.
ב-19 במאי 1819 (תקע"ט) ילדה הנסיכה בת ששמה היה ויקטוריה. בשנת תקצ"ז (1837) זכתה ויקטוריה לעלות על כסא המלכות בבריטניה, והמלכה, ששמרה טובה למונטיפיורי, גילתה לו כל שנות מלכותה רגשי תודה עמוקים.
בשנת תקצ"ח (1838) נבחר לראש הוועד של "איגוד הקהילות הישראליות באנגליה" (או "ועד שליחי הקהילות היהודיות באנגליה") ובתפקיד זה שימש עד שנת תרל"ד (1874).
פעל רבות להשגת שיוויון זכויות גמור ליהודי אנגליה.
בשנת תקצ"ט (1839) ביקר עם אשתו בא"י בפעם השניה בלווית מזכירו הד"ר אליעזר הלוי. ראה לעיל בקטע של אשתו, פרטים על ביקור זה. נסיעה זו חלה גם אחרי הרעש בצפת (בכ"ד בטבת תקצ"ז (1.1.1837 למעלה מ-2000 נפש הרוגים מתוך כ-4000 נפש).
שם לב לעתיקות הארץ ותיכן תכניות כיצד להרים את אחיו בירושלים משפל המדרגה, עבר בכל ערי הארץ והתייעץ עם הרבנים וראשי העדות.
בשנת ת"ר (1840) יחד עם עסקני היהודים בצרפת התעורר, לרגל עלילת הדם בדמשק ולפעול למען יהודי שאר הארצות שסבלו, ויחד עם משלחת שבה השתתפו עמו יצחק אדולף כרמיה (מדינאי צרפתי ועסקן יהודי, שנתפרסם כעו"ד במשפטים מדיניים ונתמנה כשופט בבית המשפט העליון בצרפת. היה ראש העושים להתערבות מעצמות המערב יחד עם חבריו במשלחת), לואיס לווה (אליעזר הלוי) (מזרחן, היה מזכירו ויועצו של מונטיפיורי. ביקר בא"י בשנת תקצ"ז (1837) ונמצא בצפת בימי התנפלות הדרוזים, ותיאר את הארץ וישובה היהודי במכתבים מלאי ענין. ערך ופירסם את יומנם של מונטיפיורי ורעיתו. תרגם לאנגלית את הספר "אפס דמים" לריב"ל (1841); ושלמה מונק (מזרחן יהודי צרפתי. שימש מורה בבית הרוטשילדים. בשנת 1865 היה פרופ' לעברית ב"קולדז' דה-פראנס", למרות היותו עיוור). הם ביקרו אצל מוחמד עלי פחה שליט מצרים (נולד 1769 ונפטר בשנת 1849, ולו נמסר אחרי מרדו נגד השולטן התורכי) שישיג פירמן (פקודה) לבטל את העלילה בדמשק, אחרי שהוכיחו לו, כי אין כל יסוד לעלילה (שכמה יהודים המיתו כהן נוצרי ולקחו את דמו ללוש בם המצות לחג הפסח). ומצד שני השפיע מונטיפיורי על פלמרסטון, ראש ממשלת בריטניה, שהתערב באופן פעיל לטובת הנאשמים. העלילה נתבטלה.
בשנת תרי"ד (1854) כשהגיעו מא"י ידיעות מרגיזות על רעב כבד השורר בארץ, ויהודים פנו אליו בקול שועה והפצירו בו להחיש את העזרה, פנה אל הרב הראשי ד"ר נ. מ. אדלר לחבר "אגרת רועים" אל מנהיגי וחברי הקהילות המאוחדות בבריטניה ובדברים הנוגעים אל הלב ביקש מהם חמלה על עניי ארץ הקודש הגוועים ברעב. נאסף סכום של 19,887 לירות סטרלינג, והוקמה קרן שנקראה Appeal Fund .Holy Landהרב אדלר ומונטיפיורי נתמנו לאפוטרופסי הקרן ולמזכיר נתמנה א. גרין בתור מזכיר הכבוד. גם נוצרים תרמו. סכום של 1200 ליש"ט נשלח לא"י וראשי הכוללים קיבלו הוראות לייסד קופות מילווה בירושלים, טבריה, צפת וחברון.
כן הצליח לבטל גם את הכתובת הזדונית שנחרתה על מצבת הנזיר תומס, שנהרג כאילו על ידי היהודים לצרכי דתם. לא בנקל עלה לו הדבר. הרבה עמל השקיע בפעולה זו. הרבה תלאות וסבל, הרבה נסיעות נסע אל האפיפיור. התחנן, תבע, קרא תגר, הוכיח, עד שלבסוף עלתה בידו להוציא כתב-פקודה לשם ביטול הכתובת המחפירה הזאת.
הבשורה על דבר הצלחתו בדמשק עשתה לה כנפים בכל הארצות. מלכת אנגליה ויקטוריה נתנה לו בשכר מפעלו הנאדר את הזכות המיוחדת להרחיב את דגלו הנושא עליו את סמל משפחתו ואת השם "ירושלם" ואז קיבל גם את התואר "סר".
בשנת תר"א (1941) נתנה לו הוד המלכה ויקטוריה את מעלת הכבוד לשאת את בגדי שר צבא והחרב מעל למדיו.
בשנת תר"ו (1846) הרים אותו המיניסטר רוברט פיל להקרא בתואר באראנעט. פעל גם בעניו עלילת הדם ברודוס והשיג מהשולטן התורכי בקושטא "פירמן" (צו-פקודה) המבטל את עלילת הדם מעיקרה.
כששמע בשנת תר"ג (1843) שחברת המיסיון הבריטית תקעה יתד גם בירושלים, והושיבה בה רופא מיוחד לרפא את הגוף ועוד יותר את הנשמה היהודית... מיהר ושלח לירושלים את הד"ר שמעון בן נתן פרנקל, רופא, בן 25, יחד עם כמות גדולה של רפואות ומכשירים לרפא חולים יהודים עניים בחינם , ובזה קיווה להפסיק את פעולות המיסיון. המכתב ששלח אז אל ראשי העדה בירושלים בענין זה (המכתב נמצא כתוב על קלף יפה, בספריה הלאומית בירושלים) וזה תוכנו: "שויתי ה' לנגדי תמיד. פה לונדון, יום ג', ר"ח אדר תר"ג (1843) לברי"ע. אל החכמים המסולאים בפז במעשיהם ויזהירו כזוהר הרקיע בדבריהם ה"ה היושבים ראשונה לנהל את קהל עדת ישורון בעיר הקודש ירושלים תוב"ב".
זמן רב עשתה משלחתו הרפואית באמונה ואחרי שהתפתח בית החולים הציבורי "ביקור חולים הוס