בשעה שמגפת החולירע פשטה בירושלים והפילה למעלה מאלף חללים מישראל.
בשנת תרכ"ז (1867) ביקר ברומניה לטובת היהודים.
בשנת תרל"ב ביקר שוב ברוסיה ונתקבל על ידי הצאר אלכסנדר השני בכבוד רב. בירכו לכבוד יובל המאתיים להיוולדו של פטר הגדול. בשנת תרל"ד (1874) פירסם כרוז לייסד חברה להטבת מצב היהודים בא"י ע"י חקלאות, מלאכה ומסחר.
באותה שנה התפטר מנשיאות "ועד שליחי הקהילות באנגליה" ולפי רצונו הקים הוועד לכבודו חברת "מזכרת משה" - לפעולה ישובית בא"י, ואף עורר את יהודי אירופה להשתתף בה.
מטעם חברה זו נשלח לא"י בשנת תרל"ח (1878) העסקן יחיאל מיכל פינס (ראה כרך ב', עמוד 562, שבשנת תרמ"ב - 1882 היה יו"ר הבילו"יים שעלו לארץ). חברת "מזכרת משה" סייעה לייסוד המרכז לאשראי לאגודת "חובבי ציון" ברוסיה, ואח"כ להסתדרות "חובבי ציון".
בשנת תרל"ה (1875) ביקר בפעם השביעית בא"י (בהיותו בן 91). זאת עשה לפני היות בא"י מסילת ברזל בין יפו-ירושלים (פתיחת מסילת הברזל הראשונה בא"י היתה ביום כ"ח אב תרנ"ב-1892). ואף כביש ראוי לשמו לא היה בארץ. המרכבה שבה היה עושה את מסעותיו בא"י היתה שמורה במוזיאון "בצלאל" בירושלים. כיום, אחרי שאירגון הקבלנים והבונים בירושלים נענו לפניית עיריית ירושלים, הקימו בהתנדבות ביתן בקרבת "טחנת הרוח" שהקים בזמנו מונטיפיורי ליד שכונת "ימין משה" (מונטיפיורי הישנה בירושלים, מאחורי מלון "המלך דוד" בירושלים). בביתן זה העמידו את המרכבה דרך קבע, כזכר למסעותיו לארץ. בביתן מסדרים תצוגה קבועה מדרך חייו ופועלו למען א"י וכלוחם אמיץ למען זכויות היהודים בארצות שונות. טחנת הרוח נבנתה ע"י משה מונטיפיורי מכספי עזבונו של הנדבן השופט יהודה טורא מניו-אורליאנס (ראה ערכו להלן בכרך זה). בזמן האחרון הציעו להעביר את קברותיהם של מונטיפיורי ורעיתו הנמצאים בראמסגייט שבאנגליה ולקברם בירושלים ליד טחנת הרוח הנ"ל.
בנסיעותיו האחרונות לארץ יסד מוסדות חסד וצדקה וגם מוסדות כלכלה.
בשעת ביקורו השביעי, האחרון (בשנת תרל"ה1875) חילק לחכמי ירושלים את כספו שהביא עמו.
ידידו השופט יהודה טורא (ראה להלן בספר זה את הערך שלו) שנפטר ב-13.1.1834 הניח ששים אלף דולר לטובת ירושלים ויושביה. לאפוטרופסים על העזבון הזה הפקיד את השר משה מונטיפיורי ואת ה' גרשון קורסיט. בשנת תרט"ו (1855) בביקורו הרביעי בא"י באו האפוטרופסים בלוויית סיר יוסף סעבאג ומר גדליה וקנו מגרש גדול שהכיל 66,225 אמות מרובעות במחיר אלף לירות סטרלינג, וביום ב' אלול תרט"ו (1855) ירו את אבן היסוד למיבנה בתים לעדה הספרדית והאשכנזית וקראו לשכונה "בתי יהודה טורא" או "משכנות שאננים", השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומת ירושלים מול הר ציון. השר מונטיפיורי הניח באבן היסוד העתק שטר המקנה ומר קורטיס הניח בו את טבעת השופט יהודה טורא הנדבן.
מונטיפיורי תרם גם להקמת ישוב עברי חקלאי הראשון על הר ג'רמק.
רבים מארצות שונות שלחו אליו תרומותיהם שיעביר למוסדות צדקה ותורה לירושלים. בחוברת "מגנזי ירושלים", חוברת ז', משנת תר"ץ מאת ההיסטוריון פנחס בן צבי גראייבסקי ז"ל יש לקרוא המכתבים שנשלחו אליו משונים, והוא העבירם לעסקני ירושלים בימים ההם.
זכה לאריכת שנים. בשנת תרמ"ד (1884) מלאו לו מאה שנים, המאורע הוחג בכל תפוצות ישראל. תמונתו היתה מצוייה בבתי יהודים רבים בכל מזרח אירופה. המאורע הוחג ברוב פאר והדר. המלכה ויקטוריה והנסיך מוולס היו בין הבאים לברכו.
באפריל 1885 (תרמ"ה) חלה, אך אחרי ימים מספר שב לאיתנו. בסוף יולי חלה שוב, וביום ט"ו באב תרמ"ה (1885) נפטר בראמסגייט (אנגליה). לפני מותו קרא "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". על ארונו ציווה להניח שקיק עפר שהביא מהארץ הקדושה, מאותו העפר שהביא מא"י בעת ביקורו בקבר "רחל אמנו" (לקבר זה הוסיפו בזמנו חלק קדמי שמשמש כאן חדר כניסה והמתנה.
האוהל על קברם בנו בסיגנון שהקימו הם עצמם על "קבר רחל".
השמועה על פטירתו של האיש והיהודי הדגול הזה התפשטה חיש מהר, והיתה לאבל כבד בכל תפוצות ישראל. גם בית המלכות הבריטי עטף אבלות.
היה חשוך בנים.
חלק מרכושו הוריש למוסדות צדקה יהודיים ולא יהודיים, והשאר : את נחלתו והיכלו אשר בראמסגייט ירש בן אחותו שרה, סיר יוסף סעבאג . ומאז הוסיף לשם משפחתו: מונטיפיורי-סעבאג. גם הוא היה חובב א"י בכלל וירושלים בפרט.
נאמן ביתו, איש סודו ויועצו במשך ארבעים שנה, היה הרב המזרחי ד"ר אליעזר בהרב מרדכי הלוי