והציבורית במשך שלושים ותשע שנים.
אירגנה בנתניה בראשית שנות השלושים, בזמן המשבר הכלכלי, מטבחים זולים אשר נתנו שבר לרעב של מאות נצרכים.
גילתה פעילות ועזרה לעולים שהגיעו לארץ דרך חוף נתניה.
במלחמת העולם השניה אירגנה את הטיפול והאירוח לחילות בנות-הברית שחנו בנתניה, ועבור פעולתה זו העניק לה המלך האנגלי אות-כבוד, אולם כשהנציב העליון שהיה מבאי בית בן-עמ"י, רצה לבוא להעניק לה אישית את המדליה, היא סרבה מסיבת קיומו של הספר הלבן, אשר הגביל עליית יהודים ואסר רכישת קרקעות.
ביולי-אוגוסט 1947, כשהצבא הבריטי שם מצור על נתניה ובעלה הושם במעצר בלטרון, היא סימלה במאבקה את האשה העבריה אשר איננה מרכינה ראש ונושאת בגאווה את המאבק של המרי היהודי.
במלחמת העצמאות, אירגנה ועמדה בראש הוועד "למען החייל". יסדה ועמדה בראש "הליגה למלחמה בשחפת" בנתניה.
השתתפה ועזרה לבעלה במשיכת הון יהודי להשקעות בישראל ובעיקר בערים נתניה ואשדוד.
ביתה היה פתוח לא רק בפני מלכים, נשיאים ורוזנים, אלא היא עמדה לימין כל מר נפש ולכל איש חולי היתה מושיטה את מיטב יכולתה ועזרתה.
במסעות בארה"ב ובדרום-אמריקה הירצתה בפני אירגוני נשים על ישראל וסיכוייה.
נפטרה בנתניה ב-כ"ז אלול תשכ"ח (20.9.1968).
בנותיה : חנה אשת רחמני וולפסון; נצחיה אשת אורי וילטש; ליאורה אשת אלי לנדאו (עתונאי).
הערים נתניה ואשדוד הקדישו לה יד : בנתניה את "רמת יפה" על הגבעה הראשונה שבה נכרת חוזה קניית הקרקע הראשון עם השייך של הכפר "אוםחלד" ואשר עליה נטעו את האוהלים של ראשוני המתיישבים, ובאשדוד נקבעה "גבעת יפה" על גבעה הצופה על העיר והנמל.
"הקרן הקיימת לישראל" הכריזה על מפעל הנצחה לנטיעת יער ע"ש יפה בן-עמ''י.
שמעון ליב סוגין
נולד ב"סד'', פלך קובנה (ליטא), י' כסלו תרל"ז (1874).
לאביו בן-ציון סוגין (רב בעיר סד הנ"ל).
קיבל חינוך מסורתי עד גיל בר מצוה, ולאחר מכן למד בבית ספר טכני למכונות וקיבל דיפלומה של טכנאי למכונות.
בשנת תרנ"ב (1892) עלה לארץ דרך נמל חיפה נתקבל בתור טכנאי ראשי בבית חרושת למשי מיסודו של הנדיב (הבארון רוטשילד) בראש פינה בשנת תרנ"ב (1892) נשא לאשה את סלובה (סופיה) בת דניאל בנדל מראש פינה (ראה כרך ראשון, עמוד 138).
שימש 15 שנה בתור טכנאי-מכונן ראשי במוסד הנ"ל.
הקים בית חרושת לבשמים במושבה "יסוד המעלה".
בשנת 1921 הקים וסידר את המכונות בבית החרושת "סליקט" בתל-אביב. היה ער למתרחש בארץ וחי את חיי היישוב בימים הקשים ההם.
היה בעל ידיעות יסודיות במקצוע הטכניקה וההנדסה. חרוץ וצנוע.
בביתו במושבה טיפח גינה יפה לדוגמא. במשק שלו החזיק כמה ראשי בקר, לול עם עופות.
אגרונום הבארון רוטשילד היה מבקרו ומקבל ממנו הוראות ועצות.
היה אח פעיל במיסדר בני-ברית במושבה.
לבנותיו נתן חינוך עברי בביה"ס הידוע בהנהלתו של המורה המנוח שמחה חיים וילקומיץ (מהמורים הראשונים בארץ. ראה את הערך שלו בכרך רביעי, בעמוד 1968).
חתם מהראשונים על השבועון "עולם קטן" עבור בנותיו ועזר להן בהכנת השיעורים.
בשנת 1923 התיישב בתל-אביב ובנה בה את ביתו.
נפטר בתל-אביב, ד' אייר תשכ"א (20.4.1961) והובא לקבורה בקרית שאול.
בנותיו: שרה אשת זכריה חיות (חיותמן, מראשוני בוני תל-אביב. ראה את הערך שלו ושל רעייתו בכרך זה); הלן אשת ד"ר צבי; שונמית אשת ד"ר יעקב מבשן.
גבריאל דורון (מוסקוביץ)
נולד ברחובות, י"ג שבט תרע"ד (9.2.1914).
לאביו ד"ר הרמן מוסקוביץ (רופא ידוע ברחובות והמושבות. ראה כרך שמיני, עמוד 3132) ולאמו פרידה בת אלברט שטרס. קיבל חינוך עברי בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב.