רבקה בוקשטיין
נולדה בקזאטין (רוסיה) בשנת תר"ן (1.3.1890).
לאביה דב שפאן ולאמה לאה בת זיסיה. קיבלה חינוך מסורתי וכללי.
בשנת 1908 נישאה לעסקן ציבורי ציוני יעקב בוקשטיין (ממייסדי "הבימה". ראה את הערך שלו בכרך שני, בעמודים 637-38).
השתתפה בפעולות ציוניות ועזרה לבעלה בעבודתו הציונית.
בשנת 1914 נסעה לפי בקשת בעלה לא"י, עד שהוא יספיק לחסל את עסקיו ויבוא אחריה. ומטרה שניה היתה לבעלה, שרעייתו תשתלם בארץ בשפה ובספרות העברית.
ב-1915 עזר בעלה לנחום צמח לייסד את "הבימה" במוסקבה (והיה אחד מששת החותמים על הבקשה לרשיון לפתיחת התיאטרון העברי).
לרגלי פרוץ מלחמת העולם הראשונה באותה שנה, נאלץ בעלה להשאר ברוסיה. אך בגלל המלחמה הוכרחה לחזור למוסקבה. רק ב-15.5.1924 עלה בידיהם לחזור לארץ והשתקעו בתל-אביב.
בארץ עזרה לבעלה להיהפך לאחד האימפורטרים הגדולים לחלקי מכונות ואופניים.
הפכה את ביתה לבית ביקורי סופרים, אומנים וכו', ועזרה בכל עת לנצרכים בעזרתה.
כמו כן נתנה ידה לבעלה בעבודה ציבורית, בעיקר בתמיכה ב"אופרה הישראלית" ובמתן פרסים למשחקים המצליחים.
בניה לקחו חלק רב בהגנה ובמלחמת הקוממיות.
בניה: יהונתן בוקשטיין; דניאל בוקשטיין ז"ל, התגייס בימי המלחמה העולמית השניה לחיל התעופה הבריטי שנלחם נגד צבאו של היטלר. השתלם בתעופה, ובמלחמת הקוממיות היה מהמתגייסים הראשונים לטייס. השתתף בכל המרץ וידיעותיו הרבות באירגון חיל התעופה הישראלי - בעודו במחתרת. נפל חלל בקרב האווירי להגנת ירושלים בשמי שער הגיא, ביום א' אייר תש"ח (10.5.48). ראה את הערך שלו בכרך שלישי, בעמוד 1134.
בתו: דניאלה (נולדה לאשתו ברוריה בת שמואל זלוטניק , אחרי שבעלה נפל).
חיים שבילי (חאחיא-שבילי)
נולד בירושלים, ביום כ"ח אדר תרס"ז (14.3.1907). לאביו הרב ירמיהו חאחיא-שבילי (אחרי שעלה לארץ, למד תורה אצל הרבנים: הרב נסים דנון, שהיה אז רב ראשי "חכם באשי", ואצל הרב ב. צ. קו אינקא ז"ל), ולאמו גילה אביגיל בת מיכאל חאחיא שבילי. בהיותו בן שנה, חזרו הוריו לעיר אונו בגרוזיה שם נתמנה לרב העיר, שמנתה כמאה משפחות יהודים.
אמו מתה על קידוש השם. שוטרים רוסים הרגוה בפתח בית הכנסת כשהלכה בראש הפגנת נשים נגד סגירת בתי כנסת בימי סטלין . זה קרה ביום ה' טבת תרפ"ט (18.12.1928).
קיבל חינוך מסורתי.
בשנת תר"פ (1920) נשלח לעיר קואטיס ללמוד תורה אצל רבני חב"ד ושם למד תורת החסידות ו"התניא".
בשנת 1921 כבשו הבולשביקים את קוטאיס והדרך חזרה להוריו נסגרה.
התגנב לאניה שנסעה לאיסטנבול (תורכיה) יחד עם פליטים רבים, ביניהם יהודים עשירים מגרוזיה. באיסטנבול עזרו לו לרדת לחוף ונכנס שם לבית העולים. הרב הראשי אז, הרב לוי הכיר אותו והתפעל מידיעותיו את השפה העברית ואת התלמוד והציע לו להשאר אצלו, במטרה לגדלו וללמדו בישיבה. לא הסכים, כי היו לו געגועים עזים לירושלים, עיר מולדתו.
באחד הימים הזדמנה אניה שהפליגה ליפו ובה הרבה חלוצים מרוסיה, ביניהם משפחת חכם . התגנב לאניה ונתחבב מאוד על הנוסעים. בעת ביקורת באניה, החביאו אותו בתוך חבית ריקה, מכוסה מלמעלה