ב-1929 עברו לתל-אביב ונולד להם בן.
חילופי מגוריהם איפשרו לה להכיר את נופי הארץ השונים, על הריהם ועמקיהם, הפרחים והימים, מתוך הסתכלות ממושכת ומעמיקה, והם נחרתו בלבה ובזכרונה ושימשו רקע לתמונותיה.
במלחמת השחרור נפל בנה משה ז"ל בקרב "נבי יושע" (עכשיו "מצודת כח"), ב"י"א בניסן תשכ"ה (13.4.1965). כדי להתגבר על יגונה הרבתה לצייר ונתנה ביטוי לרגשותיה ביצירותיה. אחת התמונות מביעה, לפי הסברתה, "סמל ללוחמינו הנועזים בשעת סופה וסערה כשעננים כבדים מכסים את פני השמים. הרבה פרחים נעקרו ואחד מהם בני".
רוב תמונותיה מתארות את נופי הגליל, ירושלים ותל-אביב, שהכירה מקרוב. "מראות הנוף הרבגוני ורעיון הגאולה - רשמה ביומנה - נותנים בי כוח ומרץ לגלות בציור את כפרנו החדש ואת טבע ארצנו. לדעתי קיים ציור לאומי, כשם שקיימת שירה לאומית".
יצירותיה הוצגו בתערוכות אחדות וזכו להערכה חיובית בעתונות. על תערוכתה בגלריה כץ בתלאביב, במאי 1942, כתב הד"ר חיים גמזו ב"הארץ" מיום 25 דנא. בין שאר דבריו אמר: "תערוכה זו היא מעין תגמול על כל מאמציה במשך יותר משתי עשרות שנים, שנות שהותה בארץ... לפנינו אשה האוהבת את השדה, את העץ ואת הפרח ומשתדלת להביע אהבתה זו על ידי התייחדותה עם הצבע... יש כאן דבקות אל עצמים פשוטים, אל נופים תמימים, אל הצמחיה המגוונת, אל הניצן, הגבעול והעלעל, אל בשמי הפרחים וניחוחי הדשא. רצונה של יפה נאמן להיות נאמנה למראה עיניה הוא אחד מקוויו האופייניים של דרכה".
תערוכתה בירושלים בקבינט אמנויות, שנערכה באוקטובר 1944, צויינה באחד העתונים, כי היא "מגלה גישה ושאיפה לחבב עלינו את הרבגוניות שבטבע ארצנו".
באדר 1954 לקחה חלק בתערוכה הכללית של אמני ישראל, שנתקיימה במוזיאון תל-אביב. ובקיץ 1967 השתתפה בתערוכה של בית "יד לבנים" בפתח-תקוה. תמונתה "ירושלים הרים סביב לה" מתערוכה זו נדפסה ב"דבר הפועלת", סיון תשכ"ז. כן תרמה מדי שנה בשנה תמונה לשוק התערוכה של ארגון אמהות עובדות, וזכתה להוקרה מצד הארגון.
נפטרה בתל אביב ביום כ"ג לתשרי תשכ"ט (15.10.1968).
צאצאיה: אביבה אשת בועז ענבל (ובנותיהם מיכל ותמר); דרורה אשת אליעזר וורטמן (ובניהם משה ואיזי); משה ז"ל (שנפל ב"מצודת כח" בנבי יושע).
משה אהרן בן-שחר (יוצ'נקו)
נולד בתל-אביב, י' טבת תרצ"ב (24.12.1931). לאביו שמואל יוצ'נקו ולאמו הלה בת יצחק יוצ'נקו. קיבל חינוך בגימנסיה "אחד העם" בפתח-תקוה. בוגר בית הספר "מונטיפיורי" בתל-אביב ובוגר אוניברסיטת סר ג'ורג' ויליאמס במונטריאל (קנדה) בהיסטוריה כללית (1951-54).
היה מזכיר קן בית"ר בפתח-תקוה, חבר נציבות בית"ר בא"י. היה ציר בכל הוועידות ב"תנועת החרות".
היה חבר האירגון הצבאי הלאומי בא"י (אצ"ל). השתתף במלחמת השחרור ליד רמלה ואח"כ בירושלים.
היה כתב צבאי במערכת קדש (סיגי).
השתתף במלחמת ששת הימים בשחרור לטרון, רם-אללה ויריחו.
בשנת 1955 נשא לאשה את רות בת שלמה מנהרדט. חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית. חבר המחלקה לעזרה הדדית בוועד הפועל. חבר המחלקה לאיגוד מקצועי בוועד הפועל. חבר הוועד המפקח הארצי של קופת החולים הכללית.
חבר מרכז "תנועת החרות" בישראל.
מעורכי בטאון בית"ר "בסער".
חבר מערכת העתון "חרות" במשך 10 שנים. עורך הרבעון "יודאיקה" - במה לחקר תולדות עם ישראל בארץ ובעולם.
חבר אגודת העתונאים והאיגוד הארצי של עורכי כתבי-עת בישראל.
כיום, מזכיר סיעת גח"ל בהסתדרות. עורך שבועון גח"ל בהסתדרות.
צאצאיו: אורית הלה ; ורד.
אריה (לובה) אליאב (ליפשיץ)
נולד במוסקבה (רוסיה) כ' חשון תרפ"ב (21.11.1921).
לאביו יוסף אליעזר ליפשיץ ולאמו מטילדה בת חיים נחמן פרנס (מצאצאיו של רבי ברוך מרדכי מבוברויסק זצ"ל, העילוי שיצק מים על ידיו של הגאון מווילנה, ונעשה יד ימינו של רבי שניאור זלמן מלאדי