בשנת 1960 נתמנה לסגן הנשיא של המחלקה. אחרי מלחמת "ששת הימים" (12.6.1967) נשלח לדרום אפריקה לסדר את הטיסות בדרום אפריקה במטרה לסדר את הטיסות הישירות בין לוד ליוהניסבורג.
מאוגוסט 1967 נשיא ויו"ר של חברת "אל-על".
צאצאיו: ניצה, יהודה, עידן.
חיים משה אטינגר
נולד בירושלים, באייר תרנ"ז (1897).
לאביו ר' ברוך מרדכי אטינגר (חבר מועצת כולל חב"ד בירושלים, וחבר ועד איחוד המלמדים. אביו היה מכונה בירושלים בשם ר' מוטל ברול מרק'ס, היה גדול בתורה והפיץ תורתו בין תלמידיו ב"עץ חיים" ובין המבוגרים בשיעוריו. גם אביו של ר' מוטל , שנקרא ר' דב היה מן המלמדים המשובחים בתלמוד תורה "עץ חיים" שבחורבת יהודה החסיד שבעיר העתיקה בירושלים, שהפיצו תורתם ורוב חכמתם ברבים. רבי דב עלה לארץ בילדותו כאביו זקנו רבי ברוך מרדכי אטינגר העלה אותו לארץ בילדותו יחד עם אמו מרים . מכאן השם ר' ברול מרק'ס (מרים). הרב ברוך מרדכי הנ"ל עלה לארץ במטרה למות ולהקבר בארץ הקדושה. אבל יחד עם זה הקים דורות של צאצאים ישרים ומבורכים. בעירו בוברויסק (רוסיה) שימש הרב ברוך מרדכי ברבנות. בצעירותו למד בישיבות הגדולות שבוילנה והיה ידוע בשם "העילוי משויניצין". בזמנו התחילה להתפשט "תנועת חב"ד". היה פעיל בה והיה ממנהיגיה. הוא היה הראשון במשפחה שעלה לארץ. נפטר בירושלים ביום י"ד אלול תרי"ז (24.9.1857) והובא לקבורה על הר הזיתים על יד קברו של הרב חיים בן-עטר , בעל "אור החיים" (ראה את הערך שלו בכרך י"ד, בעמוד 4527).
ר' חיים משה אטינגר , בעל הערך הזה, היה דור חמישי בארץ ודור שלישי בהוראה ובהפצת התורה.
אמו נחמה בת העסקן הישובי בימים ההם ר' משה ריבלין (ראה את הערך שלו בכרך שני, בעמוד 762).
מצד אמו היה הדור הששי בארץ. הראשון היה מתלמידי הגר"א שעלו לארץ לבנותה.
ר' חיים משה קיבל את חינוכו התורני בת"ת "עץ חיים" וגמר את בית מדרש למורים "מזרחי" (מחזור ב').
יסד עם חבריו אגודת סתר בשם "גפן פוריה", במטרה לדבר ולכתוב עברית, בה בשעה ששפת הלימודים היתה אידיש. אגודה זו הוציאה לאור בין חבריה עיתון בשם האגודה הנ"ל, זה נעשה בהשפעת ד"ר יוסף י. ריבלין (כיום פרופ').
בזמן לימודו ב"עץ חיים" ששפת הלימוד היה באידיש, טיפל בהוצאת עתון בסתר בשם "גפן פוריה".
בימי מלחמת העולם הראשונה עבר ל"גבעת עדה" ושימש בה בתור שוחט.
ממנה עבר למושבה "זכרון-יעקב".
בה נשא לאשה את חוה בת ר' טוביה קרופיק (שהיה מהאכרים הראשונים במושבה).
התקרב לאכרים עובדי האדמה וחיבב את החקלאות.
עם גמר המלחמה העולמית הראשונה, חזר לירושלים ואחר שסיים את בית המדרש למורים "מזרחי" בשנת תרפ"ג (1923) נתקבל למורה בבית הספר "נצח ישראל" בפתח-תקוה ועבד בו עד יומו האחרון.
שימש גם כמזכיר "כפר גנים" בפתח-תקוה. טיפל בגאולת אדמת הכפר הערבי. נטע במו ידיו פרדס. הקפיד לקיים בו כל המצוות, ביחוד "עבודה עברית".
השתתף גם בשמירה ובהגנה בכפר גנים ובפתחתקוה.
כתב מאמרים בעתון החקלאי "בוסתנאי" וב"דאר היום". כינויו הספרותי: אבי-דב. ברח מן הכבוד. היה מורה מומחה ואב מסור לתלמידיו.
פעיל בהסתדרות "המזרחי", חדור אהבת התורה, אהבת הארץ ועם ישראל.
רעיתו חוה היתה ידועה במושבה בתור אשה נאמנה ומסורה לילדיה. עסקנית ציבורית המושיטה עזרה לנצרכים הפונים אליה בחמימות ובלבביות.
היה מגיד שיעור במשך שנים רבות בבתי כנסת