ארונו מדרום אפריקה לתל-אביב, והוצב בבית "יד לבנים" ביום ה' בכסלו תשכ"ח (7.12.67). אחרי שקהל רב עבר ליד הארון, הובל הארון למושב "אביחיל" של החיילים המשוחררים של הגדודים העברים ממלחמת העולם הראשונה.
העברת עצמותיו נעשה ע"י "הוועד הציבורי להעלאת עצמות שלום שוארצבארד ז"ל לישראל". יו"ר הוועד היה ידידו מארק יארבלום והמזכיר והמפעיל היה אברהם אהרוני (חוקר תולדות יהודי רוסיה וא"י).
בארכיון של רעיתו שמורים מכתבים, שירים ומאמרים שלו וקטעי עתונים מתוך מאמרים רבים שנכתבו עליו ברוב העתונות היהודית והלא יהודית בעולם.
בחייו כתב דברי שירה ופרוזה ואף הוציא לאור באידיש ארבע ספרים: "בעל החלומות" (שירים); "במרוצת השנים" (ספר זה כולל בתוכו גם את פרקי זכרונותיו מימי שבתו בבית הסוהר); "בריב אתי עצמי" (זכרונותיו מבית הסוהר ופרשת נסיעתו לארץ ישראל. אף פורסמו בשעתם מעל עמודי העתון היומי "היינט" בוורשה); בשנת תרצ"א (1931) בהוצאת ספרים "מצפה" בתל-אביב פירסם ספרו הרביעי בשם "ספר חיי" (זכרונות) ערוך בידי הסופר א. אשמן.
הסופר והחוקר יוסף נדבה פירסם מאמר "נקמתו של השען מפאריס" (ב"מעריב" מיום 9.12.1966) וכן פרסם מאמר בשם: "שלום שווארצבארד: פרשה ולקחה" (ארבעים שנה מאז התנקש ביום 25.5.1926 בפטליורה).
זמן קצר לאחר מותו מסרה אלמנת המנוח לסניף ייוו"א (המכון היהודי המדעי) בפריס 164 ספרים וחוברות, שהיוו את ספריית המנוח.
משה בן-אלול (רייכרודל)
נולד במארינסק (רוסיה), ג' אלול תרס"א (18.8.1901). לאביו מנחם יצחק רייכרודלר (לפי המסורת המשפחתית, סבתא (האמא של אביו) היתה מצאצאי הגר"א מוילנה) ולאמו פרידה בת פסח בודני. קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" בריגה, בי"ס עממי, גימנסיה, קורסים למורים ואוניברסיטה.
עסק בהוראה והיה מרצה.
בשבת, כ"ג כסלו תרפ"א (4.12.1920) עלה לארץ. עבד כפועל בכבישים, בבניינים ובחקלאות. ספרן ומורה.
היה מורה בביה"ס לנערים עובדים בתל-אביב. בשנת 1926 נשא לאשה את רבקה בת מרדכי הכט. מורה לספרות והיסטוריה בביה"ס מקוה ישראל (1928).
מייסד ועורך "במעלה", עתון הנוער העובד (1942-1931).
מייסד ועורך "דבר השבוע" (1956-1946).
כתב מאמרים ב"קונטרס", ב"דבר" (מגליונו הראשון), ב"במעלה", ב"דבר השבוע" ועוד.
פרסם שני ספרים: "מה שלום ידידי ?" (הוצאת "דבר", 1959); "איך למדתי עברית מפי חיות ועופות" (הוצאת "דבר", 1965).
בשנים 1929-30 - שליח הסתדרות העובדים העברים הכללית ל"החלוץ" בלטביה.
בשנת 1930 ציר לקונגרס א"י העובדת בברלין. כל השנים חבר ה"הגנה".
בשנים 1942-45 התנדב ליחידה עברית בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השניה.
חבר אגודת העיתונאים ואגודת הסופרים.
חבר מערכת "דבר".
חבר הוועד של התאחדות עולי ברית-המועצות.
בנו: דוד .
נכדותיו: איריס ; יסמין.
עו"ד אסף גולדברג
נולד בהורודוק (הסמוכה לביאליסטוק), כ"א ניסן תרס"ד (6.4.1904).
לאביו ר' משה אליהו גולדברג ולאמו איטקה בת ר' מנחם מנדל פ"ם (היה מצאצאי הפוסק הגדול, בעל "פרי-מגדים").
קיבל חינוך עברי בעיר מולדתו בנעוריו. חינוך מיוחד בחקר השפה העברית ודקדוקה אצל מר קלמן אמדורסקי , תלמידו המובהק של הבלשן העברי הנודע יהושע שטיינברג (בעל המילון התנ"כי וספר המחקר בדקדוק : "מערכי לשון עבר").
בימי מלחמת העולם הראשונה (1915) ועד אוקטו בר 1924 גרו במוסקבה.
במשך שנות מגוריו במוסקבה למד בבית-ספר תיכון שם, ואח"כ סיים חוק לימודיו בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בבירה. עסק בהסתר בהפצת השפה העברית בין בני הנוער הציוני במוסקבה. נעצר, והיה אח"כ תחת פיקוח ה"וו.צ'.ק."; לפי החלטת המוסד הצ'קיסטי הזה נאסרה עליו היציאה ממוסקבה והיה חייב להיראות, משך תקופה מסויימת, בפני חוקרו, אחת לשבוע.