"מכבי" ולחבר הוועד שלה. היה ממייסדי קבוצת "המכבי הצעיר" הראשונה.
השתתף בקורס למודדים הראשון בירושלים שנוסד בשנת 1919 ע"י "ועד הצירים לא"י" (כיום הסוכנות היהודית) להשתלמות מודדי קרקעות לממשלת המנדט ליישב עולים.
השתלם בארצות הברית במקצוע ההנדסה ובשובו לארץ בשנת 1928 יצא לעבר הירדן לעבודות הנדסה במחנה "חיל הספר", בזרקה, עמן, סלט, ופתח דרכים חדשות דרך כפרים בדרך לג'רש.
בשנת 1927 נשא לאשה את צפורה בת מאיר ריגלר (עסקנית פעילה במיסדר בני ברית בתל-אביב. ראה את הערך שלה בכרך זה).
לאחר מאורעות שנת 1929 עסק במסגרת מחלקת הבריאות בייבוש ביצות רובין, ואדי עזה, אגמי ים-המלח ליד קליה וחמת גדר (אל-חמה). כן פעל במלחמה נגד מחלת הבילהרציה ע"י סניטציה בכפרים הערביים בכל חלקי הארץ.
לאחר זה עסק בבניית נמל יפו, ניהל את מדידת רצועת הים והסלעים בצפון תל-אביב עד הירקון ובניית הנמל לאחר זה.
היה מראשוני מהנדסי בתי הזיקוק ובניית "מבצריטגרט" של המשטרה המנדטורית ומפקח התעשיה הכבדה למאמץ מלחמת העולם השניה.
היה מהנדס מע"ץ באזורי נצרת, חיפה, יפו-תלאביב.
עם ייסוד המדינה עסק בבניית כביש החוף החדש לחיפה.
ניהל את לשכת הקריה בתל-אביב ועבר למשרד השיכון, קודם במחלקה לבנייני אדמה מיוצבת בשביל בתי עולים, ואח"כ בפיקוח בתי חרושת לבטון לבתים מוכנים ועבודות מחקר שונות במקצועות הבנייה בכלל.
השתתף בקונגרסים לבטון בפריס ובציריך.
משתתף בוועדות תקינה במכון התקנות הישראלי תל-אביב.
חבר המועצה לבניין הגינזך של "המכבי" ואירגון "ותיקי המכבי".
אח בלשכת "אחידן", "בנאים חפשים" ברמת-גן ושימש לה כנשיא.
כתב דפי מחקר בחומרי בנין וחוברות בבניית כבישים באדמה מיוצבת צמנט, בשיפור הטיח לבנין ולבניית בתים באדמה מיוצבת צמנט (טרקריט) ובבעיית המרצפות ועוד.
כל השנים חבר ההגנה ובאירגון התחבורה בגוש דן עם פרוץ מלחמת השיחרור ב-1948.
צאצאיו: דליה אשת צבי אביאל ; זיוה (גננת) אשת יעקב פז; גדעון (ע"ש אחיו המנוח. מהנדס).
הרב צבי דרבקין
נולד בעיר שקלוב (רוסיה הלבנה), ב-כ"ו ניסן תרכ"ב (1862).
לאביו ר' שמואל הלל דרבקין ולאמו רחל בת ר' אברהם חיים. בילדותו ניכרו בו כשרונותיו הגדולים, בעל זכרון נפלא. בור שאינו מאבד טיפה.
קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבת וולוז'ין המפורסמת. בעודו כבן י"ח היה בקי בש"ס בעל פה. היה מתלמידיו המובהקים של הגאון ר' נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל ("הנציב").
נתפרסם בישיבה בשם "העילוי משקלוב". בישיבה אמרו כשהשקלובי נמצא בישיבה אין צורך בש"ס לעיין בו. הוא היה קשור מאוד ל"הנציב" ואל הגאון ר' רפאל שפירא זצ"ל.
בשנת תרמ"ז (1887) נשא לאשה את הגב' שרה לאה בת הרב נתן רובין מבוברויסק (שהיה רבה של חאלו שע"י סוויסלוץ ואח"כ 40 שנה שימש ברבנות בבוברויסק. נפטר כ"א אייר תרפ"א).
בשנת תרל"ח (1878) הביא אותו לבוברויסק הגביר המפורסם ר' יצחק רבינוביץ וקבע לו מקום בבית הכנסת שלו ותמך בו ביד רחבה, והיה יועצו לא רק בעניינים דתיים, אלא גם בענייני משפחה וצדקה, וקראו לו "הרב דרבינוביץ" וגם בשם "הרב דחאלוי".
לאחר פטירתו של חותנו הנ"ל (הרב נתן רובין זצ"ל) מילא את מקומו כאחד הרבנים. מטבעו היה נחבא אל הכלים, צנוע וענוותן, התרחק מן הפרסום וסירב כל ימי חייו לקבל עליו עול הרבנות שהציעו לו הרבה קהילות חשובות ברוסיה, ורק אחרי פטירת חותנו, כאמור כנ"ל, נעתר לבקשת אנשי העיר למלא את מקומו ברבנות. היה מעודד את רוח שארית הפליטה ומדי שבת בשבתו היה דורש ברבים בבתי הכנסת. היה נואם בחסד עליון ובדרשותיו הנלהבות קירב הרבה לבבות לאביהם שבשמים.
באדר תרפ"ט (1929) הצליח לצאת מרוסיה ה