היה חבר המזכירות הארצית במשמרת הצעירה של מפא"י.
היה חבר ועד הסתדרות הסטודנטים בירושלים, ההסתדרות הארצית של הסטודנטים ויו"ר ועידת הסתדרות הסטודנטים.
נשא לאשה את אסתר בת שלמה לסר. היה ממייסדי "תל-קציר" ומזכירה הראשון.
היה עוזר לממונה על ההדרכה בנציבות שירות המדינה, ויועץ כלכלי בחברת עובדים.
בשנים 1965-67 מנהל מכון ישראלי לשפות.
בשנים 1967-68 היה מנהל בי"ס מקצועי לפקידות מ.מ.מ. ברחובות.
חיבר ספרי לימוד במקצועות מסחריים. "הכחש" (התבלינים), משרדאות ומינהל.
כל השנים חבר ההגנה.
בשנים 1948-49 בצה''ל בשירות סדיר. מאז ועד היום בשירות מילואים.
חבר מזכירות מפלגת העבודה בראשון לציון. יו"ר ועדה פידגוגית של איגוד בתי-ספר תיכוניים לפקידות.
מנהל בית הספר המקצועי תיכון על שם המנוח משה גינדי ז"ל (ראה בכרך ט"ז, עמוד 4945) שהוקם בעזרת הוריו - רחל ואליהו יעקב גינדי , מלוסאנג'לוס, ארצות הברית (ראה כרך ט"ז, עמוד 4957). טכס חנוכת הבנין ב"קרית אליהו גינדי ", בכביש הים בראשון לציון, נערך ביום 15.8.68 בהנהלת חברת "אורט" בישראל. ומנחה לענייני פקידות במרכז "אורט".
צאצאיו: ניצנה, עדי, לימור, חיים .
ד"ר איזידור (איזיו) שוברט
נולד בקראקוב (רוסיה), כ' ניסן תרס"ז (4.4.1907). לאביו שלמה שוברט ולאמו גניה לבית קולב. קיבל חינוך מסורתי וכללי. למד בווינה בבי"ס ובקראקוב השתלם באוניברסיטה למשפטים, וקיבל תואר של עורך דין ונוטריון.
היה עסקו ציוני-רביזיוניסט. לא היה קל בעיר קראקוב דאז, ובוודאי לא היתה זו דרך לקאריירה פוליטית או ציבורית, לרכישת מעמד מכובד בעיני הרבים. ראשית היו הרבה מתבוללים, ושנית של הציונים הכלליים, והוא היה אחד מקבוצה קטנה מלוכדת ומכובדת, אד היו בטוחים בצדקת דרכם. וכל פגישה עם זאב ז'בוטינסקי היה לקבוצה חג בלתי נשכח.
הוא הצטיין בחוג הקטן מלכתחילה בשיטתיות, בדייקנות ובכושר ארגוני. הוטל עליו התפקיד הקשה ביותר להיות הגזבר. גזבר שתקציבו היה צנוע והאמצעים לא הספיקו אלא בקושי לממן אף את התקציב. כולם עבדו בהתנדבות, ונוסף לעבודתם היו מוסיפים לקופת התנועה כל אחד לפי יכולתו, מן הכסף שלהם. זו היתה דרכו באותם ימי נעוריו, באירגון הסטודנטים הציונים, ואחר כך בקואופרציה "אמונה" ויותר מאוחר בהצה"ר ובהצ"ח.
כל עבודתם להצלה של האבקואציה של הכנות למאבקי השחרור טבעו במבול השואה.
שנות המלחמה העולמית השניה פיזרו אותם לכל הרוחות. אחרי נידודים ארוכים ומסובכים הגיע בשנת 1940 למולדת ונפגש עם כמה מחבריו: ד"ר יוחנן (יאן) בדר , כיום חבר הכנסת וממנהלי תנועת "דוהרות" (ראה את הערך שלו בכרך ו', עמוד 2623) ועוד.
שנות המלחמה והימורים שעברו עליו לא שינו במאומה את מיזגו. היה אדם צנוע ושקט ומעשי כדרכו. היה חי בצימצום, בחדר קטן בבית ישן ברחוב בן-יהודה בתל-אביב.
התכונן לבחינות עורך דין (לפי החובה המוטלת על עורכי-דין מחוץ-לארץ לעמוד בבחינות בארץ מחדש). עבר את הבחינות והיה לעורך דין מצליח.
את עיקר זמנו היה מקדיש לחברים. היה פעיל מאוד במפעל ההצלה שלנו, היה משתדל, ובהצלחה, להבטיח סיוע לחברים המפוזרים על פני ברית המועצות ובארצות אחרות, אך יחד עם זה היה עוזר אישית