בנו של הנציב העליון האזרחי הראשון בא"י סיר (אח"כ לורד) הרברט סמואל) ויוסף אוקסנברג .
אחרי שחלה בקדחת, פקדו עליו הרופאים לעבור לתל-אביב. אחרי שהבריא, עבד כפועל בבניינים אצל הקבלנים טישלר וצבי פכטהולד .
היה גר במרתף יחד עם חבריו יהושע אלוף , סטינבוך ואורי נדב וחיו אז חיים קולקטיביים.
בתל-אביב הצטרף ל"מכבי". שיחק ואימן והפך את הקבוצה לטובה בארץ לא על מנת לקבל פרס.
היה ספורטאי, בעיקר בריצה של מרחקים 800 ו1500 מטר.
כן הצטרף כחבר להגנה ונתמנה כנשק ומחסנאי יחד עם אברהם קריניצי (ממייסדי ההגנה ב-1915, וכיום ראש עיריית רמת-גן. ראה את הערך שלו בכרך שני, עמוד 810).
בשנת 1922 נשא לאשה את בתיה בת מיכאל ארליך (מקבלני הבניינים הראשונים בתל-אביב. ממייסדי "אחווה" ואח"כ "סולל בונה". ראה את הערך שלו בכרך שני, עמוד 924).
היה מדריך לבנות בגימנסיה "הרצליה" בכדור-סל ואטלטיקה קלה.
היה מיוזמי ומקימי מגרשי הדשא למשחקי כדוררגל בארץ.
נלחם למען דור העתיד, לאיחוד הנוער הספורטיבי של "המכבי" ושל "הפועל" מבלי להכניס תעמולה מפלגתית בספורט.
פעל להחדרת משחקי הכדור-רגל בבתי הספר היסודיים כפי שנהוג באנגליה.
היה מאמו גם בקבוצת "החשמונאים" ירושלים בתקופת הפאר. חניכיו מקבוצת "אלנבי" שאימנה ועברו אח"כ ל"הפועל" ת"א, זכו בגביע הספורט.
בשנת 1936 עבר לפתח-תקוה והחל לאמן ב"מכבי". החדיר בקבוצה שיטת משחק חדשה שלא היתה מקובלת עד אז. עד מהרה הפכה הקבוצה לאחת הטובות בארץ.
לאחר שנה בא משבר במכתבי פ"ת והוא נטש את האגודה ועבר ל"הפועל". תוך תקופה קצרה העלה שמונה שחקני נוער לקבוצה הראשונה.
היתה זו תקופת מלחמת העולם השניה. שחקנים רבים גוייסו למשטרת היישובים, לפלמ"ח ולפלי"ם. חלקם שירתו גם בבריגדה העברית ובצבא הבריטי.
בתקופה זו הופיעו בארץ קבוצות כדור-רגל שהורכבו מחיילי צבאות אנגליה, פולין, יוון וצ'כיה. קבוצת "הפועל" שיחקה נגדם בהנהלתו של לומק . מתקופה זו זכור הנצחון הגדול (1:3) של "הפועל" פתח-תקוה על הקבוצה האנגלית המהוללת "וונדררס", שכללה בהרכבה שלושה חלוצים מפורסמים: כווילף מאניו, ג'וק בראון ותום פיני .
בשנים האחרונות, עם כל עברו המפואר בהחייאת הספורט בארץ, עבד ב"תנובה" פתח-תקוה.
בשנת 1958 הפך לעצמאי והקים סטודיו לקרמיקה בשם "כד-יד" בפתח-תקוה, ברחוב בר-כוכבא 8.
בערוב ימיו הפסיק בפעילותו בספורט, אחרי אכז בות שלא הצליח להחדיר בספורט טוהר והגינות ספורטיבית בלתי מפלגתית, שחיתות כספית ובזבוז כספי ציבור וקנוניות של העסקנים.
התרחק מן הפרסומת. הוא היה איש המעשה.
העדיף תמיד את "העבודה השחורה" במגרש עצמו.
העמיד דור שחקנים ידועי-שם. שימש בזמנו כיועץ "ההתאחדות לכדור-רגל" ו"מרכז הפועל".
קראו לו, ובצדק, "אבי הכדור-רגל הישראלי המודרני".
נפטר בפתח-תקוה, ביום ז' בשבט תשכ"ד (21.1.1964).
צאצאיו: תחיה אשת משה הולצמן, עודד .
מאמרים נכתבו בעיתונות על פעולותיו. בספר "כך אהיה חזק" מאת מ. בניהו, בעמודים 85-83 פרסם המחבר מאמר בשם : "הספורטאי עם אמת הבנין" (1963).
דבורה (דורה) רוזנפלד
נולדה בירוסילוב (רוסיה), כ"ד תשרי תרע"ד (25.10.1913).
לאביה אשר קופסקי (קרובי משפחה לפייטן אשר שווארטסמן ול"אחד העם" - אשר צבי גינצבורג , ראה את הערך שלו בכרך חמישי, בעמודים 2348-50) ולאמה רחל בת זאב גזינסקי .
קיבלה חינוך עברי וכללי.
עברה מרוסיה לקנדה.
ביום 18 לפברואר 1940 נישאה לד"ר הירש (צבי) רוזנפלד (רופא ידוע ועסקן ציבורי בקנדה ובפרט לענייני ישראל (ראה את הערך שלו בכרך זה).
יושבת ראש של עליית הנוער לישראל בקנדה. פעילה בכמה ארגוני נשים למען ישראל ("הדסה", ויצ"ו). .(1966-67)Past Chairman NTL, Israel Bonds Chairman Laidies Auxiliary A.P.T. of Israel .(1961)Medical Association בביתם מדברים עברית. מבקרת בקביעות בארץ.
מקובלת מאוד בחוג העסקניות הציבוריות והציבור היהודי בקנדה.