מדעי-היסטורי רב-כמות (שמחוסר מו"ל אמר לפרסמו פרקים-פרקים בחוברות) בשם "האוריינטציה הבבלית והמצרית במדינת-ישראל הראשונה". ובינתיים הוציא לאור חוברות קטנות בשמות שונים: 1) חבלה שאין לה כפרה (1948); 2) עבודה ולחם במדינת ישראל (1948); 3) חקלאות ללא סוסים, ללא כפרים, ללא חקלאים (1950); 4) ממון ה"שילומים" - אסון, קלון, לצון (1952). היה מן המתנגדים העקביים לקבלת שילומים מגרמניה ולכל "התפייסות" עם העם של משמידי ששת מיליוני היהודים. פירסם גם חוברת בשם "הסכסוך הישראלי-הערבי לבית-הדין הבינלאומי" (1958).
האמין אמונה תמימה, כי מבחינה משפטית תזכה מדינת ישראל בדיונה עם ממשלות ערב - אם הללו יסכימו להתדיין, בהשפעת האו"ם - על טענת הערבים, שאין לישראל זכות על ארץ-ישראל בגלל "התישנות" כביכול. "שום עם - מוכיח וייסמן - אינו יכול לטעון כי הוא אמנם מחזיק באדמת עם זר, אבל הוא לא ידע כי אדמה זו הוצאה בכוח מידי הבעל החוקי של אדמה זו. במדינות בנות-תרבות טענת "התישנות" אינה אפשרית, אם הבעל החוקי של הנכס עמד, וכל זמן שעמד, בפני "כח עליון" כוח שאיאפשר להתגבל עליו. והנה אם יש עם שעמד בפני "כוח עליון" מסוג זה ,הרי זה העם העברי". ולהלן: "למדינות הערביות אין כל זכות שהיא לתבוע בעלות על ארץ-ישראל בתוקף התישנות. פעם כבשו אמנם הערבים את ארצות המזרח הקרוב, ובתוכן גם את ארץ-ישראל, אבל בשנת 1516 באו התורכים והוציאו ארצות אלו, ובהן את ארץ-ישראל מידיהם. ברור, שאם אין חזקה אין התישנות, ואם אין התישנות אין מקום לטענת בעלות. אחרי מלחמת-העולם הראשונה נוצחה גם תורכיה, ו"מדינות ההסכמה" המנצחות הכירו בתביעת היהודים על ארצם, והוקם "הבית הלאומי". ולהלן: "מדינת ישראל קמה לא רק בתוקף החלטת או"ם, היא גדלה במקצת גם על-ידי כיבוש. הערבים אינם יכולים לטעון, כי "כל כיבוש אינו חוקי". לו טענו זאת, הרי כל הכיבושים שעברו על ארץ-ישראל - החל מאשור ובבל וכלה בכיבוש רומא, ואחר כך כיבוש הערבים, אינם חוקיים. שנית, לפי החוק הבינלאומי הקיים - כל כיבוש, כל מלחמה פשע הוא. מותרת רק מלחמה אחת, מלחמת האו"ם כולו נגד כל תוקפן, אבל המדינות הערביות לא רצו ואינן רוצות להשלים עם החלטת האו"ם. למחר, אחר ההחלטה, יצאו למלחמה נגד מדינת ישראל הצעירה. כתוצאה מהגנה עצמית של ישראל גדל שטחה במקצת, אבל הגנה עצמית אינה אסורה לפי מגילת או"ם. האו"ם כגוף בינלאומי לא נקף אצבע נגד מלחמת הערבים באו"ם ובמדינת ישראל, ועל-כן הגנה עצמית כשרה היא גם לפי מגילת או"ם".
וייסמן מגיע איפוא לידי מסקנה, שלהפסיד אין ישראל יכולה בבית-הדין הבינלאומי, ולעומת זאת היא יכולה לזכות. טענותיו-הוכחותיו לא נתיישנו גם לאחר עשר השנים מאז נתפרסמה חוברתו, ולאחר שמחברה, היהודי החם והפטריוט הציוני הנלהב אינו עוד בחיים.
לאחר נפילת בנו היחיד במלחמת השחרור, שינה את שם-משפחתו ל"עמינדב" . גם את אסונו הפרטי ידע לשלב במלחמת העם על שחרורו וקיומו: לא אבי-נדב אלא עמי-נדב.
בי"ח באב תשכ"ו (8.8.1966) נפטר בתל-אביב, והובא למנוחות בבית הקברות בחולון.
בנו: נדב ז"ל.
ישראל מאיר הכהן-לחובסקי
נולד בעיר דייד-הורודוק, פלך מינסק, מחוז מאזיר (רוסיה הלבנה) בשנת תרט"ז (1856).
לאביו זאב הכהן לחובסקי (היה בעל אחוזה קטנה בכפר פערערוב, לא רחוק מהעיירה טורוב. היה גם חוכר גנים ושדות בסביבה (ולאמו זלאטקה. קיבל חינוך מסורתי וכללי, שאף להשכלה והתחנך אצל סבו ר' יוסף הכהן-לחובסקי, שהיה בעל אמצעים ומשכיל.
למד את הספרות העברית והרוסית.
היה מומחה במסחר העצים וקיבל משרה אצל בןדודו יעקב בן פסח פרידמן. היה בעל כשרונות ובמשך זמן קצר היה ליועץ לבעל העסק ועלה בתפקידו.
נשא לאשה את איטקה רחל בת רבקה ומשה זלצמן (מחסידי הרב ר' יוסף גינזבורג, שהיה רב בעל מופת והיו לו הרבה חסידים גם בעיירות הסמוכות. היה ידוע כסוחר עתיקות וחרוזים, שהיה מביאם מבוקרשט - רומניה. היה בן-בית אצל הנסיך רדזיוויל. כשהנהר היה עולה על גדותיו מהשלגים, היה נהרס הגדר של בית הקברות היהודי בעיר, שעל שפת הנהר גורין, ומדי שנה בשנה בהשפעתו של הסבא היה מקבל אצל הנסיך הנ"ל עצים בכדי לחזק את הקיר מחדש.
כשהעיריה קבעה שני שטחים נוספים לבתי הקברות, אחד לנוצרים והשני ליהודים, קבע ר' יוסף את השטח הגובל לנאוואסיליה שהיה רחוק ב-2 ק"מ מהעיר. בציינו שליהודים "נאוה תהילה" דומה לשם