בשם "בית מרים" בקיבוץ דליה. בית המשמש למוסיקה, קונצרטים וכו'.
עזר להקים את בניין "שלום עליכם" בתל-אביב, והוא סגן יו"ר ועד הבניין.
בתו (מאשתו הראשונה): ריצה אשת צ'רלס שטיימן (בנותיה: גולדה, ג'נט, מרי) .
ישראל קלצקין
נולד בתל-אביב, ח' אב תרע"ו (7.8.1916).
לאביו חיים קלצקין ולאמו לאה בת ישראל שלמה וינשטיין . (ראה את הערך שלהם בכרך זה, בעמוד 5438).
קיבל חינוך עממי ותיכון בבית הספר תחכמוני. בילדותו יצר דגמים שהפליאו את מוריו.
בגיל שלוש-עשרה התייתם מאביו. לא רצה ליפול למעמסה על זולתו, לכן עזב את הלימודים וכחבר הנוער העובד נכנס לקיבוץ.
השתלם בתור מומחה למנועי מכונות.
היות ואמו נשארה מחוסרת אמצעים, חזר לעיר בכדי לפרנס את אמו האלמנה.
היה צנוע וישר. מילא תמיד את חובותיו בענייני שירות ובטחון. לא השתמש בזכות שניתנה לבנים יחידים להשתחרר מהשירות, אחרי שהיה מפרנס יחיד של אמו האלמנה והחולה.
כל השנים היה חבר ההגנה. בימי מלחמת העולם השנייה היה מבין הראשונים שהתנדבו לצבא הבריטי.
במלחמת הקוממיות שירת במקומות המסוכנים ביותר.
בשנת 1947 נשא לאשה את אביבה. הוא עבד בכל העבודות הקשורות במכונאות, ועזר הרבה לחבריו בהקניית ידע ובהיקלטות בעבודה.
בהתחשב בכשרונותיו ובידע העצום שהיה לו, נקרא ע"י "סולל בונה" לשליחות בפרס, להיות אחראי לציוד הכבד, רכוש שעלה בסכומים עצומים.
מצא את מותו בתאונת דרכים בפרס. בדרכו לאחת ממשימותיו.
נפטר בפרס, ט"ז טבת תשכ"ב (23.12.1961) והובא לקבורה בקרית שאול.
בנותיו: אילת אשת אמנון דקר; עדית אשת ישר אל מוצ'ין; טל.
רחל זכאי
נולדה באובוליץ, פלך מוהילוב, בפורים תרמ"ו (1886).
לאביה ר' אברהם הכהן אהרנסון , רבה של העיירה ולאמה ביילה-מרים בת ר' זלמן-יצחק אסנין , ראש ישיבה בליאדי.
בילדותה עברו ההורים לקרוצי הסמוכה, עיירה שהרבנות בה עברה מדור לדור של בני המשפחה, חסידי חב"ד.
מבית הוריה, שהיו מופלגים במידותיהם הטובות ירשה סגולות-נפש נעלות, יהודיות שרשיות. רוח הפרצים שסערה את הנוער היהודי בראשית המאה - ציונות וסוציאליזם - הגיעה גם לרוצ'י החב"דית. (אחד מבני קרוצ'י, אליעזר קונין שמו, סטודנט בברלין, היה ציר הקונגרס הציוני הראשון, ובן אחר של העיירה, בן דודה של רחל, אברהם רוזין , הוא א. בן-אדיר , היה מראשי המדברים בתנועה היהודית-הסוציאליסטית). רחל לא נקלעה לכאן ולכאן; דרכה היתה לפניה, לארץ-ץישראל. הפסיקה ולכאן; דרכה היתה לפניה, לארץ-ישראל. הפסיקה את התכוננותה לבחינות-בגרות. לאחר נישואיה לדוד זכאי (אז ז'כוביצקי) (ראה את הערך שלו בכרך ראשון, בעמוד 522), שהיה מורה בקרוצ'י בחדר מתוקן (עברית בעברית (יחד עם משה-דוד דראבקין , הוא דוד רמז (כרך ד', עמוד 1593). עלתה עם בעלה באלול תרס"ט, כשהם מלווים בברכות של האב הרב, אשר בניגוד לאדמו"רי חב"ד היה ציוני. בלב נכון עמדה בחבלי ההסתגלות לתנאי החיים החדשים, ולא עברו ימים רבים ואל צריפו הדל של המורה בקסטינה, היא באר-טוביה, (אז הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ), היו באים לפוש ידידים מהפועלים במושבות, ושולחנה של רחל על מפתו הלבנה, זכור אור פניה של